לא צריך סיבה מיוחדת כדי לאכול שוקולד, אבל יום השוקולד העולמי, שחל ב-7 ביולי, הוא סיבה טובה להתכבד בו ולאתר תמונות וכרזות נוסטלגיות בין אוספי הארכיון.
עם גילויה של אמריקה על ידי האירופאים הם נחשפו גם לדברי מאכל חדשים. האצטקים ובני המאיה השתמשו בפולי הקקאו להכנת משקאות חריפים. הכובש, הרנאן קורטז, שהגיע במאה ה-15 לאמריקה, התרשם מהערך הרב שייחסו המקומיים לפולי הקקאו, וכשחזר לאירופה הביאם כמתנה למלך ספרד. פולי הקקאו הפכו למצרך מבוקש בקרב בני האצולה, שהחלו להוסיף ממתיקים שונים למשקה הקקאו. עברו עוד 300 שנה עד שההולנדי קונרד ון-הוטן יצר את השוקולד המוצק.
השוקולד הגיע לארץ ישראל בראשית המאה ה-20 של המאה הקודמת. מפעל השוקולד הראשון, שמתועד בארכיון הציוני, הוא 'נעם', מפעל שהוקם ביפו ע"י שני שותפים: יצחק לוינשטיין ומאיר שולמן. תחילה הם ייצרו סוכריות, ולאחר מלחמת העולם הראשונה החלו לייצר גם שוקולד וחלבה. התוצרת של 'נעם' זכתה להצלחה רבה בארץ ישראל וגם יוצאה למדינות נוספות ברחבי העולם. בשנת 1928 התמזגה 'נעם' עם חברת 'ליבר', אך המיזוג לא צלח ולוינשטיין ושולמן פרשו מהעסק כשנה לאחר מכן.
פרסומת למוצרים של בית החרושת לשוקולד 'נעם' – "הראשון בארץ ישראל", משנת תרס"ה - 1905 J33\14))
פרסומת למוצרים של חברת 'ליבר-נעם' לאחר המיזוג ב-1928.
המודעה מציגה את בית החרושת כמתקדם ביותר במזרח הקרוב. J33\14))
בשנות ה-20 נפתח ביפו בית חרושת נוסף בשם 'רענן', שייצר שוקולד, קקאו, פירות משומרים וסוכריות. בשנת 1926 נרכש המפעל על ידי ישראל ליבר הגרמני, ששינה את שמו ל'ליבר'. חברת 'ליבר' הייתה הראשונה בארץ שייצרה את ממתק השוקולד 'מקופלת' בשנת 1935. הסלוגן הידוע שלה היה "על כל לשון ליבר תמיד ראשון".
הלוגו של חברת 'רענן' על נייר מכתבים רשמי מתוך תיק של המחלקה למסחר ותעשייה, 1922 (S8\1168)
מפעל 'רענן', שנות ה-20 GNGEN\403221))
בית החרושת 'ליבר', 1927. אוסף קרן היסוד, צלם: זולטאן קלוגר (NKH\430169)
אורזות בחדר האריזה של בית החרושת 'ליבר', 1927. אוסף קרן היסוד, צלם: זולטאן קלוגר (PHKH\1294963)
'פני הדור' - קלפי משחק של 'ליבר' עליהם מופיעות דמויות ידועות בתולדות הציונות: מנחם אוסישקין, מכס נורדוי והלורד בלפור, שנות ה-40/30 (DD1\3354)
בשנת 1933 נפתח מפעל חדש ברמת גן, שהפך למרכזי ביותר בתעשיית השוקולד: 'עלית'. אליהו פרומנצ'קו עלה לישראל מלטביה בעקבות האנטישמיות הגואה, והביא אתו מכונות ממפעל הממתקים והשוקולד שהיה בבעלותו. יחד עם שמונה שותפים נוספים הקים מפעל לשוקולד גם בישראל. שוקולד החלב החדש של המפעל נקרא 'שמנונית', והפך בהמשך ל'שוקולד פרה'. המפעל ייצר שוקולד, קקאו וסוכריות, והיה ספק השוקולד הרשמי ליחידות בעלות הברית, ששהו בארץ ישראל בזמן מלחמת העולם השנייה.
בית החרושת 'עלית', רמת גן, 1934 (PHG\1030235)
אריזה של שוקולד 'עלית' בקופסאות, שנות ה-70/60 PHIS\1454874))
פסי ייצור של שוקולד 'עלית', שנות ה-70/60 (PHIS\1454873)
מפעל ותיק נוסף שפעל ברמת גן היה 'צה דה' – ראשי התיבות של המייסד צלאל דבילנסקי. בשנת 1956 עבר המפעל לנצרת עילית, ואז נקנה על ידי 'עלית', שרכשה בשנת 1970 גם את 'ליבר'.
מפעל 'צה דה' ברמת גן, 1953 (PHG\1015687)
הנהגת משטר הצנע לאחר קום המדינה פגעה קשות בתעשיית השוקולד. הותר לייצר שוקולד אחיד בלבד וגם הוא הוגבל במכירה.
חנות של 'עלית' בירושלים שנסגרה והוסבה לחנות לתיקון עטים בתקופת הצנע, 1951. צלם: פריץ שלזינגר (PHSC\1205702)
'עלית' שלטה בשוק השוקולד עד לשנת 1986, אז נוסד מפעל 'ורד הגליל' בצפת. בנימין ג'יבלי, שעמד בראש חטיבת המזון של "כור", החליט להקים מפעל לשוקולד וליצור תחרות בענף. 'ורד הגליל' הכניסה מוצרים חדשים כמו 'קליק' וחשפה את הקהל לטעמים נוספים.
כרזת פרסומת לשוקולד 'ורד הגליל', 1989. עיצוב: לילי שר (KRA\1847)
כרזת פרסומת לשוקולד 'ורד הגליל'. עיצוב: אלישבע געש (KRA\1848)