הגיליון הראשון של העיתון "די וולט" נבחר כאחד מפריטי המאה של הארכיון הציוני. על התהליך שהוביל להוצאתו לאור של ביטאון התנועה הציונית עוד לפני שכונס הקונגרס הציוני הראשון ואיך הרצל השתמש בו ככלי יחצ"ני.
עיתונאי נשאר עיתונאי
תיאודור הרצל היה בעל השכלה של משפטן, אולם כל חייו המקצועיים עסק בעיתונאות. הוא הבין את כוחה של המילה הכתובה ואת פוטנציאל ההשפעה של הכותב על קהל הקוראים שלו, ולכן לא מפתיע שעוד לפני כינוס הקונגרס הציוני הראשון כבר היה לתנועה הציונית ביטאון רשמי: "די וולט" ("העולם").
עוד בשנת 1895 הציע הרצל לעורך העיתון "נוייה פרייה פרסה", שבו עבד כעורך הספרותי, לכלול בעיתון מדור מצומצם, שבו ישטח את רעיונותיו. לאחר שנענה בשלילה, הציע לפרסם בעמודו הראשון של העיתון מאמר בשם "פתרון מדינת היהודים", ובהמשך לפרסם מדור שבועי קבוע הנוגע לנושא. העורכים חששו להיות מזוהים כ"עיתון יהודי" וסירבו. למעשה, העיתון שהעסיק את הרצל סירב באופן עקבי לכתוב על תנועתו – לטוב או לרע. לכן יזם הרצל הוצאה לאור של עיתון עצמאי. מעורבותו בעיתון זה הייתה מקור למתחים בינו לבין עורכי "נוייה פרייה פרסה", אולם הם מעולם לא נקטו צעדים ממשיים כנגדו.
תיאודור הרצל נפגש עם קבוצת ציונים בבית הקפה "לובר" בווינה, 1896.
במפגש זה הוסכם על ייסודו של ביטאון ציוני חדש (לימים "די וולט"). (PHPS\1338335)
עיתונים ציוניים אחדים כבר היו קיימים באותה תקופה, אך תיאודור הרצל חש בחסרונו של עיתון, שישמש במה לדעות ולפרסומים של התנועה הציונית מבלי להיות תלוי באחרים ובאילוצים שלהם. שילוב של אירועים עליהם כתב ביומנו הוביל אותו להוציא לפועל את תכניתו להוצאה לאור של עיתון ציוני חדש:
"דברים אחדים שהתרחשו – ההתקפה של הילדסהיימר, רכישתו של עיתון יום ב' מקומי קטן על-ידי הציונים קוהן ורפפורט שהתנתקו מאתנו בו-ברגע, ולבסוף הרגשת ההשפלה בהיותי תלוי בחסדו של בלוך בכל פרסום של ידיעה עיתונאית או תיקונה – כל אלה עושים את ייסודו של ביטאון משלנו להכרח מידי."
("עניין היהודים: ספרי יומן" מאת תיאודור הרצל, ספר רביעי, 12 במאי, 1987)
הרצל היה נחוש להתחיל להוציא לאור את העיתון במהירות האפשרית, אך בשל מחסור באמצעים כספיים הוצאתו התעכבה. הוא פנה לאביו בבקשה לסייע במימון העיתון. אביו הסכים, והעיתון יצא לדרך.
"שאלתי את אבי אם הוא מסכים, וכשאמר כן, החלטתי לעשות את העיתון, שכבר שנה וחצי דובר עליו לעתים קרובות כל-כך, ואף פעם לא יכולנו לגייס אמצעים לכך...
במשך הלילה עלה במוחי השם של העיתון: "Die Welt" ("העולם") עם מגן-דוד שבתוכו כדור-הארץ וארץ-ישראל במרכזו."
("עניין היהודים: ספרי יומן" מאת תיאודור הרצל, ספר רביעי, 13 במאי,1987)
הישר ממכבש הדפוס
הרצל נאלץ להכין לדפוס את הגיליון הראשון כמעט לבדו. הוא תיאר ביומנו את השלבים האחרונים של ההדפסה כולל שילוב פרסומת ללא תשלום לשיפור המראה הכללי:
"שלשום ואתמול בניתי את Die Welt. לא היה כלום. היום יש עיתון עם דיוקן ברור.
קראתי את כל יריעות ההגהה, גם את "המודעות", חילקתי את כל הטורים.
כלומר אין מודעות. ברגע האחרון ביקשתי מקרמנצקי שייתן לי מודעה שלא בתשלום. הוא לא יכול היה לתת לי אותה כי הוא נמצא בעיצומו של משא ומתן עם עיריית וינה.
בערב, ב"ציון", הביאו לי מודעה של סוחר בגדים מרחוב מאריההילף.
מלאכת העימוד הסבה לי הנאה.
אמש בשעה שש יצא העותק הראשון של Die Welt ממכונת הדפוס. אני מקדיש אותו להורי היקרים."
)"עניין היהודים: ספרי יומן" מאת תיאודור הרצל, ספר רביעי, 2 ביוני, 1987)
)
שער הגיליון הראשון של "די וולט" עם הקדמה שנכתבה על ידי הרצל (PR\4209\1)
הגיליון הראשון הופץ בארבעה ביוני 1897. בעמוד הראשון כתב הרצל את ה"אני מאמין" של העיתון:
"השבועון שלנו הוא “עיתון יהודי”.
אנו לוקחים את המלה הזאת, הנדרשת לגנאי, ורוצים לעשותה לכינוי של כבוד.
“העולם” הוא עיתונם של היהודים. של איזה יהודים? כלום של החזקים, שיש להם עוזרים בלעדי זאת? לא, לא, הם אינם צריכים לתמיכה.
“העולם” הוא עיתונם של העניים, החלשים, הצעירים וגם של אלה אשר שבו אל עמם, מבלי שנמצאו בעצמם במצב של דחק."
(תרגום מגרמנית: מיכל ברקוביץ, פרויקט בן-יהודה)
שער "די וולט" לאחר הקונגרס הציוני הראשון בבזל, 3 בספטמבר 1897
מהדורה מיוחדת של "די וולט" לכבוד הפגישה ההיסטורית של הרצל עם הסולטן הטורקי באיסטנבול,
העיתון "די וולט" מודיע על מותו של תיאודור הרצל בשנת 1904 (H1\2226)
טור בכתב ידו של הרצל על המסע לארץ ישראל שיועד לפרסום ב"די וולט", 1898 (H1\704) (H1\704)
הרצל הבין, כי ההתעוררות הלאומית הנחוצה להגשמת חזונו תתאפשר רק על ידי פנייה אל ההמונים. העיתון שימש במה לדעות שונות בתנועה הציונית, ונועד לשמש כגשר בין הזרמים השונים בציונות. הרצל השתמש ב"די וולט" לא רק ככלי לביטוי רעיונות, אלא כדרך לקשור בין התנועה לבין קהל קוראיו. במסגרת ההכנות לקונגרס הציוני הראשון, לדוגמה, דיווח על השינוי במיקום הקונגרס תוך שיתוף הקוראים בקשיים ובסיבות שהביאו לכך על מנת ליצור רושם של הנהגה שקופה ודמוקרטית ולא מנותקת ומורמת מעם. העיתון נועד גם לפרסם את הרעיון הציוני בציבור הלא-יהודי כדי שיעלה על סדר היום הבינלאומי. "די וולט" היה, אם כן, עבור הרצל, כלי יחצ"ני לכל דבר, שבאמצעותו שאף לעצב את דעת הקהל ולגייס אותה לחזונו.
הרצל שימש כעורכו בפועל של העיתון, אך כדי לא להביך את עורכיו ב"נוייה פרייה פרסה" וכדי לשמור על מטה לחמו צירף עורכים נוספים וביניהם הסופר והעיתונאי שאול רפאל לנדאו, ד"ר זיגמונד ורנר ופאול נאשאואר גיסו. הוא גם הקפיד לא לחתום בשמו המלא על מאמרים שכתב אלא רק בשם "בנימין זאב" – לבקשת עורכיו ב"נויה פרייה פרסה".
"העולם" בעברית
"די וולט" פורסם כשבועון, ונכתב בשפה הגרמנית. הוא יצא לאור בווינה בקלן ובברלין בשנים 1914-1897, וקנה לו שם בקהילה הבינלאומית. העיתון מומן על ידי הרצל ומשפחתו עד 1901, ואז הועבר לניהולה של ההסתדרות הציונית. הוא קנה לו שם בינלאומי, ומיטב הכותבים והעורכים לקחו בו חלק. ניסיון להוציא לאור עיתון מקביל ביידיש בהשתתפותו של הסופר שלום עליכם ליהודי מזרח אירופה לא צלח. בין השנים 1950-1907 יצא השבועון העברי "העולם", שהיה הגרסה העברית של העיתון הגרמני. מערכת העיתון בעברית נדדה באירופה והגיעה לארץ ישראל רק בשנת 1936.
שער הגיליון הראשון של "העולם" בעברית, ינואר 1907
די וולט באוספי הארכיון:
- הגיליונות של Die Welt והגיליונות של "העולם" בעברית שמורים באוסף העיתונות של הארכיון הציוני.
- תעודות הקשורות לעיתון נמצאות גם בארכיון האישי של הרצל (H1) ובארכיונים אישיים נוספים של כותבים או חברי מערכת.