עיתון הנשים הראשון בארץ, "דבר הפועלת", נוסד ב- 1934 על ידי רחל כצנלסון שזר. העיתון היה תולדה של שתי תופעות שהתרחשו ביישוב: התפתחות מאסיבית של העיתונות העברית, כפועל יוצא של התרחבות היישוב, ועלייה של משכילים מתפוצות אירופה - שיאה של התפתחות זו היה בהקמת עיתון "דבר" ב- 1925; תופעה שנייה הינה לידתה של התנועה לשוויון נשים בקרב היישוב.
פועלות הארץ התאחדו ב- 1921 נערכה במושב בלפוריה הוועידה הכללית הראשונה של פועלות ארץ ישראל, בהשתתפותן של 500 נשים. בראשה של הוועידה עמדה עדה מימון, מן הפעילות הבולטות במאבק הנשי לשוויון זכויות בארץ. בוועידה זו הוחלט להקים מסגרת נשית אוטונומית בתוך ההסתדרות הציונית, בשל האכזבה ששררה בחוגים פמיניסטים משילובן של נשים בעמדות הנהגה של התנועה ובטיפול בעניינים הנוגעים לרווחת נשים. בעקבות החלטה זו הוקמו ועידת פועלות ומועצת פועלות, והצעד הבא היה - ייסוד ביטאון. ב- 1930 יזמה רחל כצנלסון קובץ ראשון של "דבר הפועלת" – רשימות שמיות של פועלות שעלו לארץ בעלייה השנייה והשלישית. ב- 1934 הוחלט לייסד ירחון קבוע.
בשנים הראשונות הופיע "דבר הפועלת" כמוסף של העיתון "דבר", אולם מ- 1950 הוא יצא כעיתון עצמאי. רחל כצנלסון הייתה עורכת העיתון עד 1963, והוחלפה ברבקה כצנלסון.
"דבר הפועלת" דיווח על פעילויות "תנועת הפועלות": הקמת מערכת חינוכית לתמיכה באימהות עובדות, כנסים בנושא מעמד האישה ופעילויות של ארגוני נשים ברחבי העולם. כמו כן היווה העיתון במה לשיח פמיניסטי בן הזמן, שעסקה בנושאים כגון שילוב בין עבודה לאמהות ופעילות חלוצית, התגייסות לצבא הבריטי, פערי שכר בין גברים לנשים, השתלבותן של נשים בתנועות שחרור לאומיות וחברתיות ועוד. העיתון הרבה לפרסם גם שירה וספרות של יוצרות מוכרות ובלתי מוכרות. עורכות העיתון פעלו למען הנצחה של נשים בתנועה מעל דפי העיתון, על מנת להחדיר אותן לתודעת חברת הלאום המתהווה בישראל.