"...הנה יעלה לי לרצון הציונות קרבן אבא שעל-ידו אזכה לעלות ארצה"
כך כתבה מלכה פינקלשטיין בשנת 1934, כשביקשה ממחלקת העלייה של הסוכנות סרטיפיקט לעלות לארץ. בקשתה, שנחשפה לאחרונה בארכיון הציוני, מאירה פרטים נעלמים בסיפורו של מרדכי פינקלשטיין, מהרוגי מאורעות תרפ"א ביפו.
סיור במרתפי הארכיון הציוני עם קבוצת חברים עורר את נורית דקל להתחקות אחר חומרי ארכיון, השופכים אור על סבה, שנרצח במאורעות תרפ"א, כשבוע ימים בלבד אחרי שעלה בגפו מפיוטרקוב בפולין לארץ. נכדתו נורית, שנולדה יותר מעשרים שנה אחרי האירועים, לא ידעה כמעט דבר על הסבא, וגם המידע שנכלל בספר של יוצאי קהילת פיוטרקוב מועט. בעקבות הפנייה למדור לחקר המשפחה בארכיון הציוני נחשפו מסמכים, השופכים אור על משפחתה ועל פעילות התנועה הציונית בארץ לפני קום המדינה.
מאורעות תרפ"א
מרדכי פינקלשטיין נולד בשנת 1875 בעיירה ליד העיר פיוטרקוב בפולין. הוא היה איש דתי ופעיל ציוני והתפרנס מנגרות. הוא קיבל אות הצטיינות על גבורתו כחייל בצבא הרוסי בזמן מלחמת רוסיה-יפן. בשנת 1921 החליט לעלות לארץ. כמו אחרים באותה תקופה הוא השאיר בפולין אישה ושלושה ילדים קטנים, ותכנן להעלות אותם כאשר יתבסס ויוכל לממן את המעבר לארץ. ב-22 באפריל הגיע ליפו, והתגורר בבית העולים בעיר. באחד במאי של אותה שנה, זמן קצר לאחר הגעתו, החלה מתקפה ערבית על ההתיישבות היהודית ביפו וסביבותיה במהלכה נרצח, בין היתר, גם הסופר והמחנך י.ח. ברנר. אחת ההתקפות האכזריות הייתה על בית העולים ביפו, שבו שהה מרדכי. האירוע קטע באופן טראגי את סיפור העלייה שלו ושל משפחתו ושל עולים חדשים נוספים, ששהו במקום ונרצחו. מרדכי והנספים האחרים הובאו לקבורה בקבר אחים בבית הקברות טרומפלדור בתל אביב, ואלמנתו שרה-רבקה ושלושת ילדיו נשארו בפולין מחוסרי כל.
מרדכי פינקלשטיין - תמונה יחידה מתוך
ספר הזיכרון לפיוטרקוב, ניו-יורק, 1991
רשימת ההרוגים בבית העולים ביפו, תרפ"א 1921 (L4\1070)
בחיפוש בארכיון נמצאו מסמכים מרתקים, המאירים את סיפור עלייתו ואת קורות המשפחה מאוחר יותר. מרדכי פינקלשטיין נכלל ברשימת העולים באנייה "מחמודיא", שהגיעו לארץ באפריל 1921. התכתבות בין הנציגות הישראלית בוורשה לבין ועד הצירים בארץ מעידה, כי לשכת העלייה בתל-אביב טיפלה במכירת חפצי המנוח שנותרו בבית העולים, ואף דאגה להעביר את התמורה לאלמנתו בפולין. בין חפציו נמצאו גם שולחן נגרות וציוד מקצועי, המעידים על כוונת ההשתקעות שלו בארץ. במכתבים מוזכרים שמות בני עירו, שהתבקשו ליצור קשר עם האלמנה, ואף מספר חפצים אישיים, שכנראה נמסרו לה ישירות וביניהם שעון ושרשרת זהב, מטבעות, קופסת סיגריות מכסף.
ועד הצירים מבקש לסייע לאלמנה ולטפל בעזבונו של מרדכי פינקלשטיין (S4\75)
עדותו של נחום גמולנסקי על מכירת חפצי המנוח פינקלשטיין, 9.11.1921 (S4\75)
בעקבות האב
בסוף שנות ה-20, בהגיעו לגיל 18, הצליח אלעזר, בנו של מרדכי ולימים אביה של נורית, לעלות לארץ במסגרת "השומר הצעיר" והצטרף למקימי קיבוץ עין החורש. גם שמו נכלל ברשימות העולים השמורות בארכיון הציוני, הפעם של האנייה "גרץ" מה-1 לנובמבר 1929. אלעזר התחתן ועבר לתל אביב, נולדו לו שלושה ילדים ובעקבות אביו פתח נגריה בשם "מזווית". אחותו מלכה, שנותרה בפולין, נישאה ושרדה את מחנות הריכוז. בעלה נספה בשואה, והיא נישאה שוב ועלתה לארץ אחרי הקמת המדינה. נורית זוכרת את הדודה ואת בעלה, שלא הולידו ילדים ומיעטו לספר על תקופת המלחמה או על התקופה שקדמה לה.
הבן, אלעזר פינקלשטיין, נכלל ברשימת העולים באניה "גרץ", נובמבר 1929 (S104\565)
החיפוש בארכיון חשף תיעוד מדהים של בקשתה של מלכה לעלות לארץ עוד בשנת 1934. היא סיפרה בקורות חייה על פעילותה הציונית; על אביה, שעלה לארץ והקריב את עצמו על הגנת המולדת ועל מצוקת המשפחה שנשארה ללא מפרנס. כמו ניצולים רבים אחרים דודתה של נורית לא סיפרה הרבה על השנים הללו, מה שהפך את הממצאים למרגשים במיוחד.
לפי המכתב, מלכה פנתה מספר פעמים למשרד בוורשה בבקשה לקבל סרטיפיקט, אך נדחתה מכיוון שלא ניתנו סרטיפיקטים לנשים לא נשואות. לכן פנתה ישירות למשרדי הסוכנות בירושלים, וציינה במפורש כי היא מאורסת ועומדת להינשא לשמואל כץ, שנולד בשנת 1905 והוא כובען במקצועו. כך נחשף עוד חלק בפאזל המשפחתי, ונודעה זהות בעלה הראשון של מלכה, שעליו לא ידעה המשפחה דבר.
הפניה הנרגשת של מלכה פינקלשטיין לקבל אישור עליה משאירה תיעוד היסטורי לסיפורה המשפחתי (כS6P\165\)
למרות שהמסמכים בתיקים מעידים, שהמחלקה לעלייה ניסתה להסדיר את עלייתה ושלחה מכתבים בנושא למשרד בוורשה, אין כל רמז למה שקרה בפועל ואין הסבר מדוע לא עלתה לארץ לפני המלחמה.
השלמת הפאזל
תיק נוסף משנת 1945, מעיד כי אביה של נורית, אלעזר, פנה למחלקת העלייה בבקשה להעלות את אחותו מלכה, שבינתיים איבדה את אימה ואת בעלה. לבקשה צורפו אישורים על תרומותיו לקק"ל ולקרן היסוד כהוכחה על תמיכתו במפעל הציוני. נורית ובני משפחתה שמחו למצוא גם את שמה של נורית בת השנתיים בטופס, שבו מסר אלעזר פרטים על משפחתו - אשתו ושני ילדיו. בתשובתה הודיעה מחלקת העלייה של הסוכנות על צירופה של מלכה לרשימת הממתינים לרישיון עליה בוורשה, אך כאמור זה לא התממש, והיא ובעלה השני עלו לארץ רק לאחר קום המדינה. אלעזר, שכבר התבסס בארץ, עזר להם להתאקלם ולפתוח חנות לכלי תפירה. מה קרה בחמש השנים עד לעלייתה עם בעלה השני נשאר גם הוא בגדר מידע חסר.
שאלות רבות נשארו פתוחות: מה עלה בגורל הבן השלישי של מרדכי? האם למלכה נולדו ילדים מנישואיה הראשונים, והאם גם הם נספו? נורית ובני משפחתה ינסו לאתר מידע נוסף בעקבות קצה חוט שקיבלו בארכיון: איתור קרובים או מכרים של שני יוצאי פיוטרקוב, שסייעו במכירת החפצים של מרדכי וטיפלו בהעברת התמורה לאלמנה בעיירה.
סיפורה של משפחת פינקלשטיין השזור בתולדות הארץ מייצג מאות סיפורים אישיים שהמדור לחקר המשפחה מסייע בהשלמתו.