ב"הצהרת
בלפור", שפורסמה בנובמבר 1917 הביעה בריטניה את תמיכתה בהקמת בית לאומי לעם היהודי.
חצי שנה קודם לכן שלח המזכיר הכללי במשרד החוץ הצרפתי, ז'ול קמבון (1935-1845) מכתב
רשמי לנחום סוקולוב (1936-1859), חבר הוועד הפועל הציוני, שבו הביע תמיכה של צרפת
בהתיישבות יהודית בארץ ישראל. למכתב זה, המכונה "הצהרת בלפור הצרפתית" הייתה
השפעה על החלטת בריטניה לפרסם את ההצהרה
ההיסטורית.
מפתיע
לגלות, שהמעצמה הראשונה להביע עמדה חיובית רשמית כלפי מטרות הציונות במהלך מלחמת
העולם הראשונה הייתה דווקא צרפת. במאי 1916 הגיעו בריטניה וצרפת להסכם חשאי (הסכם
סייקס-פיקו) על חלוקת השליטה בין שתי המעצמות בשטחי האימפריה העות'מאנית, שהייתה
צפויה להתפרק. בהסכם נקבע, כי רוב שטח ארץ ישראל ינוהל במסגרת נאמנות בינלאומית משותפת של צרפת ושל בריטניה למעט מספר
מובלעות קטנות, שינוהלו בשלטון בריטי בלעדי. למרות ההסכם המשיכו בריטניה וצרפת
לפעול בנפרד לאחר המלחמה להבטחת שליטה מלאה של כל אחת מהן בארץ ישראל.
הן הניחו, כי תמיכה פומבית בתנועה הציונית תסלול את הדרך להפיכתה
למדינת החסות של היישוב היהודי בארץ ישראל.
נחום סוקולוב בקונגרס הציוני הראשון,
1897 (PHG\1001474)
המרוץ להצהרה
באותו זמן התנהלה פעילות קדחתנית של בכירי התנועה הציונית,
ובראשם נחום סוקולוב וחיים ויצמן, לשכנע את מעצמות הברית לסייע עם תום המלחמה בהקמת
התיישבות עצמאית יהודית בארץ ישראל. ויצמן התרכז בבריטניה, וסוקולוב לקח על עצמו
לקדם את העניין הציוני בצרפת ובאיטליה. נציגי משרד החוץ של בריטניה ושל צרפת, מארק סייקס
ופרנסואה ז'ורז'-פיקו, ליוו מקרוב את פעילותו המדינית של סוקולוב במטרה לבדוק מה
מתכנן הצד השני ולפעול בהתאם.
סוקולוב
יצא לאיטליה, ושם נפגש עם האפיפיור בנדיקטוס ה-15. סוקולוב קיווה, שהכרה מהוותיקן
תעזור לו בקידום התמיכה אצל מעצמות הברית. בשיחה בין השניים תמך האפיפיור ברעיון
הציוני, אם תובטח עצמאות המקומות הקדושים לאחר הקמת ישות ציונית בארץ ישראל.
על בסיס גישתו החיובית של האפיפיור הביע ראש ממשלת איטליה, פאולו בוזלי, בפני
סוקולוב את תמיכתו ברעיון הציוני, אך לא התחייב לפעולה מצִדה של איטליה.
תמלול
הריאיון של נחום סוקולוב אצל האפיפיור בתרגום לעברית, 4 ביוני 1917
(L6\690)
צרפת התנגדה במשך המלחמה לרעיון הציוני, וסירבה להיענות ליוזמות
בנושא, אך פיקו הבין כי כדאי לצרפת לקרב אליה את הציונים, שנטו לבחור
בבריטניה כמדינת חסות. מאחר ואיטליה נתנה אור ירוק למדינה אחרת לפעול לטובת התוכנית
הציונית, רצתה צרפת להקדים את בריטניה, וכך ביוני 1917 שלח המזכיר
הכללי במשרד החוץ הצרפתי, ז'ול קמבון, מכתב רשמי אל סוקולוב:
"הואלת
בטובך להציג את התוכנית אשר לה אתה מקדיש את מאמציך, שמטרתה
פיתוח ההתיישבות היהודית בפלשתינה. אתה סבור כי אם בשלו התנאים, ומאידך,
אם תשמר עצמאות המקומות הקדושים, יהיה זה מעשה של צדק ושל תיקון לסייע
בחסות מעצמות הברית לתחיית הלאום היהודי על הארץ ממנה הוגלו בני ישראל לפני
מאות בשנים. הממשלה הצרפתית אשר נכנסה למלחמה זו כדי להגן על עם שהותקף בזדון
ואשר ממשיכה להיאבק להבטחת ניצחון הצדק על הכוח, יכולה אך לחוש אהדה למטרותיך שהצלחתן
קשורה בניצחון בעלות הברית. הריני שמח לתת בזה הבטחה כזו. בכבוד רב".
פריט מ"אסופת המאה": מכתב ממשרד החוץ הצרפתי, המביע
תמיכה בהתיישבות היהודית בארץ ישראל, 4.6.1917, פריז, ארכיון נחום סוקולוב
(A18\24)
דיפלומטיה ציונית
המכתב של ממשלת צרפת כלל תמיכה רשמית ראשונה בהתיישבות יהודית
בארץ ישראל, אך אין בו התחייבות צרפתית למתן עצמאות (צ'ארטר) ליהודים. בקרב יהודי צרפת הייתה הסתייגות מהצהרה זו והיא לא זכתה להד רב. כעבור חודשים אחדים החליטה בריטניה לפרסם הצהרה משלה. בדיוני
הקבינט הבריטי שקדמו לקבלת ההחלטה הציגו סייקס והלורד בלפור את המכתב הצרפתי. הדעה
הרווחת היא שלמכתב זה הייתה השפעה על החלטת
הקבינט לתמוך בפרסום הצהרה בריטית, ומשום כך מכונה המכתב "הצהרת בלפור
הצרפתית".
הצהרת בלפור על שער גלויות מצוירות
מעוטרת בתמונתו של הלורד בלפור,
הוצאת יעקב בן-דוב, ירושלים, 1918 (PHG\1018062)
סוקולוב ראה חשיבות רבה בתמיכה פומבית
של צרפת בבריטניה, אך בינתיים בצרפת התחלפו ראשי הממשלה, ולא נשמעה כל התייחסות מצִדם
להצהרת בלפור. בעקבות סבב פגישות שערך סוקולוב התקבלה התוצאה המיוחלת. כשלושה חודשים לאחר
מתן הצהרת בלפור פרסם בעיתונות שר החוץ הצרפתי, סטיפן פישון, הודעת תמיכה בתוכניתה
של בריטניה. סוקולוב תיאר בפנקסיו האישיים את שליחותו לפריז ואת פגישתו עם שר החוץ
הצרפתי, שהודיע לו כי צרפת מקבלת את ההצהרה הבריטית. בסוף שנת 1918 הסכימו ראש
ממשלת בריטניה, לויד ג'ורג' וראש ממשלת צרפת, ז'ורז' קלמנסו, שבריטניה תשלוט באופן
מלא בארץ ישראל בתוקף מנדט, שיינתן לה על ידי חבר הלאומים.
קטעים מיומנו של נחום סוקולוב מימי שהותו
בפריז, 9.2.1918. תורגם לעברית על ידי יורם מיורק. (A18\62)
המכתב מממשלת צרפת נשמר בארכיון האישי של
נחום סוקולוב, הכולל אלפי תעודות על אודות פועלו המרכזי בתנועה הציונית.