מפעל המים, המאפשר לפתוח את
הברזים ברחבי הארץ מבלי לחשוב פעמיים, החל כפנטזיה.
המוביל הארצי, העורק
הראשי של מפעל המים הארצי של מדינת ישראל, הוא ביטוי פיזי של החזון הציוני. תוואי המוביל, שאורכו 130
קילומטר ומעביר מים מצפון הארץ אל המרכז ואל הנגב, אפשר ריכוז אוכלוסין גם במקומות
שבעבר היה קשה ליישב. מפעל המוביל הארצי היה ממפעלי הבנייה הגדולים, שביצעה מדינת ישראל בשנים אלה ובכלל, והוא תועד על ידי
הצלם חנן שדה (1990-1922).
"תכנית
הפנטזיה" של שמחה בלאס
סוגיית
הובלת מים, מהמקורות העשירים בצפון הארץ לאזורים נוספים ובעיקר למרחבים הצחיחים של
הנגב, עמדה במרכז התכנון היישובי בארץ ישראל. הרעיון להוביל מים מצפון ארץ ישראל לדרומה נראה לנו כיום כפתרון פשוט וקל, אך נדרש זמן עד שגובש בצורתו הסופית. שפע המים בצפון גרם לאהרון אהרנסון ופנחס רוטנברג, לחשוב על האפשרות לניצול יתרות המים בנחלי הצפון להשקיה ולשתייה באזורים דרומיים להם. הבריטים עצמם הציעו ליהודים לכלול את מקורות הירדן בשטח הבית הלאומי שלהם. הראשון, שניסח תכנית מסודרת היה מהנדס המים שמחה
בלאס (1982-1897), יליד פולין שעלה לארץ ב-1927. בעקבות פנייה של ארתור רופין
ב-1939 הציע תכנית להשקיית הנגב. על פי תוכניתו תחילה יועברו המים
מצפון-הנגב לנגב, לאחר מכן מהירקון לנגב ולבסוף מהירדן לנגב. כדי לשכנע את הנהלת
הסוכנות ואת העומד בראשה דוד בן-גוריון בהיתכנות הרעיון הוא שכר מטוס אימונים, שאפשר
לו לסקור את שטח הנגב ממעוף הציפור. התוכנית השאפתנית כונתה "תכנית
הפנטזיה". רק השלב הראשון בתוכנית, שעסק בהעברת מי קידוחים מצפון הנגב, נוסח בפירוט ושימש כבסיס להקמת מערך אספקת מים מהירקון לנגב בשנת 1947.
למרות שהתוכנית בכללותה לא יצאה לפועל בשלב זה, היא היוותה תחילת התהליך למציאת פתרון כולל לסוגיית
המים בארץ ישראל.
המהנדס שמחה בלאס (מתוך "אנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו", דוד תדהר)
שנים
אחדות מאוחר יותר נדרשו לסוגיית משק המים בארץ ישראל מומחים עולמיים כמו קליי
לאודרמילק וג'יימס הייס. הנהלת הסוכנות אף הזמינה מהייס תוכנית מפורטת להקמת
המוביל הארצי. בשנת 1951 החליט דוד בן-גוריון להוציא לפועל את התוכנית, שנתנה מענה לשתי שאיפות מרכזיות של החזון הציוני: הקמת חברה מודרנית על בסיס
טכנולוגיה מתקדמת ורצון לפזר את האוכלוסייה בכל הארץ.
הקמת
המוביל הארצי
סמכויות ניהול פרויקט המוביל הארצי הועברו בשנת 1952 לחברת תה"ל, תכנון המים לישראל בע"מ. תכנון
הפרויקט על ידי חברת תה"ל נמשך שנים אחדות, וב-1956 החלה הבנייה בפועל על ידי
חברת "מקורות". הקמת המפעל נמשכה כתשע שנים, עד יוני 1964. עלות ההקמה
הייתה כ-420 מיליון ל"י (כ-4 מיליארד ₪ כיום), הושקעו בו 2.5 מיליון ימי
עבודה, ואלפי עובדים הועסקו בפרויקט מדי יום (בשיא הועסקו 4,000 עובדים ביום).
נחפרו 7 מיליון ממ"ק אדמה, נחצבו 1.7 מיליון ממ"ק סלע, נוצקו
כחצי מיליון מ"ק בטון, נעשה שימוש ב-75,000 טון פלדה, והונחו 15,000 צינורות בטון ופלדה.
הנחת צינור מים במסגרת העבודות על המוביל הארצי, צילום: חנן שדה (NCHS\493985)
תוואי
הובלת המים במוביל הארצי, שאורכו כ-130 ק"מ, החל סמוך לקרקעית הכנרת ליד אתר
'ספיר'. משם הובלו המים במשאבות לאתר הסינון "אשכול" בבקעת בית נטופה
ומשם בצינורות ענק, חלקם בתוך מנהרות, לאתר ויסות המים, שהוקם בסמוך למשאבות
ראש העין. מראש העין הובלו המים במפעלי הובלה משניים לגוש דן, ולדרום הארץ (שם התחברו לקו
ירקון-נגב).
עבודות של חברת מקורות על המוביל הארצי בחוקוק, צילום: חנן שדה (NCHS\493596)
מים
הם, אולי, המשאב היקר ביותר במזרח התיכון, והקמת המוביל לא התקבלה בעין יפה על ידי
שכנותיה של ישראל, כמו למשל, הסורים. ב-1953 בעת העבודות על כריית תעלה להולכת מים בסמוך לגשר
בנות-יעקב למרגלות הגולן, שהיה בשליטה סורית, הם הביעו את התנגדותם בטענה שהעבודות
חודרות לשטח המפורז כפי שנקבע בהסכמי שביתת הנשק ב-1949 ולאדמות בבעלות ערבית.
הסורים פנו לאו"ם ודרשו להפסיק את העבודות, עובדה שהביאה להתערבות אמריקאית ולהפסקת הפעולות להטיית
הירדן באזור זה.
העבודה על "המוביל הארצי" נעשתה בפרופיל נמוך מחשש להתנכלויות מצד
הערבים. מדינות ערב התנגדו לפרויקט, ותכננו להטות את מקורות הנחלים הנשפכים לכנרת
כדי לפגוע בו. על אף החשש מהסלמה הייתה מדינת ישראל נחושה להשלים את מפעל המים
הארצי. הקמת המוביל נמשכה כתשע שנים עד יוני 1964, ולמרות חשיבותו הרבה הוא נחנך
בחשאי, והעיתונות תודרכה לא לפרסם את דבר קיומו על מנת לא לעורר את כעסן של
המדינות הערביות.
התצלומים
שצילם חנן שדה מתעדים שלבים שונים בהקמת המוביל.
פועלים מקבעים צינורות משניים לקיר "מנהרת מנשה" - מנהרה תת-קרקעית
באורך 7 ק"מ ובקוטר של כ-3.5 מ', שנחצבה לצורך הובלת המים המסוננים מאזור עין
השופט דרומה. מרבית החציבה נעשתה באמצעות פיצוץ חומרי נפץ ובהמשך בכלי חציבה
מכניים. (NCHS\493679)
עבודות הכרייה במנהרת מנשה (NCHS\494180)
תיעוד
הכנת מקטעי הצינור הראשי של המוביל הארצי ב'קו 108', שכונה כך בשל קוטרו: 108
אינצ' (כ-274 ס"מ), לקראת ההרכבה והחיבור ביניהם. קו 108 הונח לאורך כ-60
ק"מ ממנהרת מנשה עד לתחנת הוויסות ליד ראש העין – תחנת "נווה ירק" (NCHS\493924)
הנחת צינורות ב'קו 108' (NCHS\493915)
עבודות על המוביל הארצי ב'קו 108' (NCHS\493975)
הצלם
חנן שדה (1990-1922) נולד בגרמניה, ועלה ארצה ב-1938. שנים רבות עסק בצילום מפעלי
תעשייה, והתפרסם כצלם אופנה ואוכל ובליווי מיזמי בנייה וחפירות ארכיאולוגיות ברחבי
הארץ. התצלומים שמורים באוסף הנגטיבים של הצלם בארכיון הציוני, המכיל יותר מ-20,000
נגטיבים שצולמו בעיקר בין השנים 1975-1955.
תרומתו
העצומה של המוביל הארצי לתפרוסת ההתיישבות ברחבי הארץ ובנגב בפרט, והיותו מן
המפעלים הגדולים של המדינה בראשיתה, הביאו להכללת התצלומים המתעדים אותו בשער
פיתוח הארץ באסופת המאה. שער זה כולל אבני דרך בפיתוח הארץ, יוזמות פרטיות ומפעלים
ממסדיים, משלהי המאה ה-19 ועד למחצית השנייה של המאה ה-20, ובהם: ניסיונות בגידול
אתרוגים וגידול פרחים לתעשיית הבשמים; סלילת כבישים והקמת הרכבת החיג'אזית (רכבת
העמק); יריד המזרח והקמת נמל תל אביב, מפעל המלט נשר ו"אתא"; פיתוח
החשמל, והאמנות השימושית.