אל ימים ראשונים

חזרנו לימיהם הראשונים של יישובי עוטף עזה, כפי שתועדו בתצלומים שנשמרו באוספי התצלומים בארכיון הציוני המרכזי. מן הצילומים ניבטים המתיישבים הראשונים בשיא פעילותם, עסוקים בבניית היישובים הצעירים, שזה עתה קמו: עיבוד הקרקע ונטיעת עצים, הנחת יסודות למבני ציבור ובניית בתי המגורים, הקמת מפעלי מים, וכמובן טיפול וחינוך הדור הצעיר. ימי בראשית אלה מפיחים בנו תקווה, כי ניתן לעשות זאת שוב, ושעוד נכונו לנו ולתושבי העוטף כולם ימים טובים יותר. מי יתן והמבט על העבר יתן כוח להווה ולעתיד טוב יותר.

צעירים שעלו לארץ מדרום אמריקה בראשית בניינו של קיבוץ מפלסים, 1949.

צלם: זולטן קלוגר, אוסף קרן היסוד (PHKH\1273736)

הכינוי "עוטף עזה" לחבל הארץ, הגובל ברצועת עזה, מאגד שורת קיבוצים, מושבים ועיירות, שנוסדו כיישובים מבודדים וקובעי גבולות עוד לפני הקמת המדינה או בשנותיה הראשונות. היישוב הראשון היה ניר-עם, שהוקם בשנת 1943. יחד עם מכון לשאיבת מים, שהוקם בסמוך, שימש ניר-עם עוגן ליישובים הבאים אחריו כמו בארי ונירים. קיבוצים אלו הוקמו עם צאת יום הכיפורים תש"ז (אוקטובר 1946) כחלק ממבצע התיישבות מהיר, שבו עלו על הקרקע בלילה אחד 11 נקודות יישוב חדשות כדי להבטיח, שהנגב ייכלל במדינה היהודית העתידה לקום. ישובים אלה עמדו בחזית המלחמה בצבא המצרי במלחמת העצמאות.

לאחר הקמת המדינה וקביעת גבולותיה לאורך רצועת עזה, הוקמו בסמוך לגבול קיבוצים ומושבים חקלאיים נוספים ולצידם גם שדרות, שהחלה כעיירת פיתוח ולימים גדלה והפכה לעיר. לצד הקושי להפריח את השממה נאלצו המתיישבים להתמודד גם עם הסמיכות לגבול הרצועה. תחילה היו אלה פגיעות מצד חוליות פדאיון, ותקריות גבול שונות, ומאז פינוי יישובי גוש קטיף ונסיגת צה"ל מרצועת עזה, גם ירי רקטות.​

 

קיבוץ ניר-עם הוקם בנגב המערבי בינואר 1943. מייסדיו היו חברי ארגון גורדוניה, שעלו מבסרביה, יחד עם עולים מארגנטינה ומצרפת, שהתיישבו על אדמות בית חאנון, שאותן רכשו משה סמילנסקי וקרן קימת לישראל. כפי שמעידים חבריו, שמו "ניר עם", נבחר כדי לסמל את היותו "ניר של חלוצי העם המפלסים דרך להתיישבות המוני ישראל באזור רחב ידיים זה". גם חברי ועדת אונסקו"פ, שסיירו בארץ בקיץ 1947 לקראת הדיון באו"ם על תוכנית החלוקה, ביקרו בקיבוץ והתרשמו מהישגיו, מה שתרם לקבלת ההחלטה באו"ם בכ"ט בנובמבר באותה שנה לכלול את הנגב במדינה היהודית שתקום.

חברי קיבוץ ניר-עם מקבלים את חברי ועדת אונסקו"פ בעת סיורם בארץ לקראת הדיון באו"ם על תוכנית החלוקה, 1947. אוסף קרן היסוד (NKH\455150)

מגדל המים ובתי קיבוץ ניר-עם בשנותיו הראשונות. צילומי הקיבוץ המשגשג שולבו באלבום שי, 

שהוענק לישראל גולדשטיין, מראשי התנועה הציונית ויו"ר המגבית המאוחדת בארה"ב, 

כמזכרת מביקורו במקום בקיץ 1947. (PHAL\1650522)

אמבולנס של "מגן דוד אדום", סניף "הנגב" בניר-עם, מוצג לראווה לישראל גולדשטיין (בחולצה לבנה מימין), 

קיץ 1947. (PHAL\1650524)

קיבוץ נירים הוקם על ידי בוגרי "השומר הצעיר" במסגרת מבצע "11 הנקודות". הוא הוקם תחילה על אדמות דנגור, ולאחר הקמת המדינה, בנובמבר 1949, עבר לנקודת הקבע והתבסס עליה. סוד כוחו של קיבוץ נירים על פי חבריו עומד על שלושה יסודות: הפרות – עדות לצמיחת המשק, התינוקות – עדות לאמונה בעתיד, והספרייה – אות ומשל לתרבות העל. [מתוך אתר האינטרנט של נירים]

מגדל שמירה בשולי קיבוץ נירים, 1951 (משוער). מארכיון יוסף ויץ, ראש מנהל מקרקעי ישראל (PHYW\685949)

קיבוץ נירים בתנופת בנייה, 1951 (משוער). מארכיון יוסף ויץ, ראש מינהל מקרקעי ישראל (PHYW\685946)

הילדים הם האמונה בעתיד, קיבוץ נירים, מארכיון יוסף ויץ. PHYW\685948))

נטיעת העצים כחלק מביסוס המשק החקלאי בשנים הראשונות בנירים (NPS\280706)

גם קיבוץ בארי, שהוקם במסגרת התיישבות "11 הנקודות", עלה תחילה על הקרקע באזור ואדי נחביר, דרומית לקיבוץ בארות יצחק, ולאחר קום המדינה, העתיק את מיקומו שלושה ק"מ דרומית מזרחית משם לאזור, שבו השטחים נוחים יותר לעיבוד. אל מייסדי הקיבוץ, בוגרי תנועת "הנוער העובד והלומד" וחברי תנועת "הצופים", הצטרפה קבוצה של עולים מעיראק. הקיבוץ נקרא על שמו של ברל כצנלסון, ששמו העברי היה בארי.

קיבוץ בארי בראשיתו: בדרך לבניני המשק (NPS\280923)

הכנה ליציקת הבטון של מגדל לצורכי המשק בקיבוץ בארי בשנותיו הראשונות, 

אוסף קרן היסוד. (NKH4\77187)

ברז המים מחוץ לצריפי המגורים בקיבוץ בארי בשנותיו הראשונות NPS\280945))

בוגרי תנועת נוער "דרור" מארצות אמריקה הלטינית הקימו ב-1949 את קיבוץ מפלסים. הם התיישבו תחילה בקרבת גבול רצועת עזה, וכעבור שנה עברו למיקומו הנוכחי בתחומי המועצה האזורית שער הנגב. הנחת צינורות המים ליישוב וימיו הראשונים, עת התגוררו באוהלים וטרם הוקמו בנייני קבע, תועדו על ידי צלמים רבים.

צעירים מארצות אמריקה הלטינית, מייסדי קיבוץ מפלסים, רוקדים הורה בסמוך לאוהלי המגורים, 1949. 

צלם: אדי הירשביין, אוסף קרן היסוד (PHKH\1273731)

הובלת המים לנגב - הבסיס לקיום ההתיישבות. חברי קיבוץ מפלסים מניחים צינורות מים סמוך לעלייתו 

על הקרקע ב-1949. צלם: אברהם מלבסקי, אוסף קרן היסוד. (PHKH\1273724)

חנה, עולה מארגנטינה, ממייסדי מפלסים, מעבדת את הקרקע לאחר הקמת הקיבוץ, 1949. 

צלם: זולטן קלוגר, אוסף קרן היסוד. (PHKH\1273737)

ראשיתו של קיבוץ נחל עוז ב-1951 הייתה כהיאחזות נחל – יישוב, שהוקם על ידי חיילים תוך שילוב בין המסגרת הצבאית ליישוב אזרחי-חקלאי כבסיס ליישוב עתידי. הייתה זו היאחזות הנח"ל הראשונה (אחרי "פיילוט" בניר אליהו), שנבנתה על אדמות קיבוץ בארות יצחק לשעבר, שתושביו עזבו אותו אחרי קרבות קשים מול הצבא המצרי במלחמת העצמאות. שדות הקיבוץ גובלים ממזרח ברצועת עזה, ומיישמים הלכה למעשה את תפיסת הציונות ש"גבולות המדינה יעברו במקום בו יסתיים התלם החרוש האחרון". במשך השנים התגייסו קבוצות של מתנדבים מהארץ ומחו"ל לסייע למתיישבים. בזכות התצלומים, המתעדים את פועלם, ניתן להציץ להווי הקיבוץ בראשיתו.

מתנדבים מירושלים, וביניהם יעקב בן-רובי ויצחק דנקר, מסייעים בחפירת ביצורים סביב קיבוץ נחל עוז, 

ינואר 1956. צלם: ורנר בראון, אוסף קרן היסוד. (PHKH\1287701)

מנחם אג'נדני, מתנדב מירושלים, מסייע בשמירה בבית התינוקות בנחל עוז, ינואר 1956.

צלם: ורנר בראון, אוסף קרן היסוד. (PHKH\1287707)

מבט על נחל עוז, ינואר 1961 (PHPS\1335312)

אורי מרינוב מנחל עוז חולב את הפרות, 1956. צלם: ורנר בראון, אוסף קרן היסוד. (PHKH\1274985)

ילדי נחל עוז משחקים בארגז החול, צלם: פריץ שלזינגר (NSC\117725)

ראשיתה של שדרות במעברת גבים-דורות, שהוקמה עבור עולים מכורדיסטאן ואיראן ב-1951. בהמשך הצטרפו אליהם עולים ממרוקו ומרומניה. בשנים הראשונות היתה כוונה להפוך את המקום למרכז עירוני כפרי ליישובי האזור, אך התוכנית לא יצאה לפועל. העיר צמחה והתפתחה, וב-1996 הוכרזה כעיר. השם "שדרות" ניתן לה לציון שדרות האקליפטוסים, שניטעו על ידי קרן קימת לישראל לאורך כבישי הנגב.​ 

מועדון הנוער "בית אורן" בשדרות, אוקטובר 1960. צלם: אלי גראד, אוסף קרן היסוד (PHKH\1290535)

~ פורסם ב- 19.10.2023 ~​