מבעד לעדשת המצלמה

היערכות הארכיון לקראת שיפוץ הבניין זימנה אפשרות לארגן ולסדר את אוספי התצלומים ולחזור לתצלומים נשכחים. כך קרה עם אוסף הייזל גרינוולד, שנמסר לארכיון הציוני על ידי הצלמת היהודייה-אמריקנית בשנות ה-70. גרינוולד תיעדה בסרטים ובתצלומים את מפעלי "הדסה" ועליית הנוער ואת החיים בארץ החל מאמצע שנות ה-30 ועד שנות ה-60. היא לא הותירה ארכיון פרטי, אך העבירה לארכיון הציוני את אוסף התצלומים הגדול שלה, המכיל בעיקר נגטיבים ושקופיות וציוד צילום אישי שלה. 

 

הכתבה הוכנה בסיוע ענת בנין, ראש מדור תצלומים בארכיון הציוני

 

הייזל הייתה צלמת במלוא מובן המילה. מספרים עליה, כי נהגה לצלם כשהיא עומדת על סולמות, מתכופפת מחלונות או שוכבת על הרצפה כדי לכוון את מצלמתה. היא לא למדה צילום והפקת סרטים באופן מקצועי, וגילתה את רזי המקצוע תוך כדי עבודה. הייזל החלה את דרכה בארגון "הדסה" בשנות ה-30 כחברת הנהלה. מפגש שלה בשנת 1934 עם הנרייטה סאלד, מייסדת "הדסה" ומי שעמדה בראש עליית הנוער, זמן לא רב אחרי הגעת קבוצת הילדים הראשונה מגרמניה במסגרת עליית הנוער נתן לה השראה להתחיל לצלם ולתעד את פעילות הארגונים הללו.​ 


הייזל גרינוולד וילדי עליית הנוער, שנות ה-50 (NHG\544676)
הייזל גרינוולד וילדי עליית הנוער, שנות ה-50 (NHG\544676)

 

הייזל צילמה ב-29 ארצות והגיעה עד לשירז באיראן ולקוצ'ין בהודו בעקבות ילדי עליית הנוער, אך מרבית צילומיה הם מארץ ישראל. במטבח ביתה עבדה על הסרט הראשון מטעם "הדסה" - "בריאות למען הניצחון" (1942) - שנמשך כ 30 דקות. לשם הפקתו, נכנסה למשרדי "פוקס המאה ה-20" בארצות הברית, ושכנעה את מנהליו ללמד אותה לצלם. הסרטים שיצרה שימשו להסברה ולגיוס כספים עבור "הדסה". הם נועדו בעיקר לנשות "הדסה", אך הוקרנו גם בהקרנות לקהלים גדולים יותר, וזכו לעניין רב. ב-1942 היא הקימה את מחלקת התיעוד הלאומי של "הדסה", ושימשה בהתנדבות כיושבת הראש שלו. 


 ילדי עליית הנוער, צילום: הייזל גרינוולד (​PHG\1087162)
ילדי עליית הנוער, צילום: הייזל גרינוולד (​PHG\1087162)


ילדי עליית הנוער, צילום: הייזל גרינוולד (​PHG\1087186)
ילדי עליית הנוער, צילום: הייזל גרינוולד (​PHG\1087186)


ילדי עליית הנוער, מאיר שפייה, 1956. צילום: הייזל גרינוולד (​PHG\1087177)
ילדי עליית הנוער, מאיר שפייה, 1956. צילום: הייזל גרינוולד (​PHG\1087177)


בשונה מרוב אוספי התצלומים בארכיון, המתעדים בשחור-לבן עשרות שנים של עשייה ציונית, אוסף הייזל כולל אלפי שקופיות ונגטיבים בצבע. אוסף זה הוא מהאוספים הבודדים המאפשרים בצילומי צבע הצצה לקורות הארץ ויושביה משנות ה-40. כך יצרה לעצמה הייזל מקום ייחודי בתיעוד ויזואלי לא רק של ארגון "הדסה" ותרומתו להתפתחות שירותי הרווחה והרפואה בארץ, אלא גם בתיעוד ההיסטוריה של המדינה הצעירה, נופיה והנוף האנושי שלה.

 

צילום בצבע של דוד בן גוריון ורעייתו פולה בצריף בשדה בוקר, שנות ה-50 משוער (NHG\606835)
דוד בן-גוריון ורעייתו פולה בצריף בשדה בוקר, שנות ה-50 משוער (NHG\606835)


צילום בצבע של תושבי המעברות בראשית ימיה של המדינה, מעברת הר-טוב (NHG\607261)
תושבי המעברות בראשית ימיה של המדינה, מעברת הר-טוב (NHG\607261)

 

צילום בצבע של ילדי עליית הנוער (NHG\544705)
ילדי עליית הנוער (NHG\544705)

הייזל ייחסה חשיבות לשמירה על סרטיה ועל תצלומיה. היא הותירה עותקים שלהם במשרדי "הדסה" בניו-יורק, בספריית הקונגרס האמריקני ובארכיון הציוני. עותקים גולמיים של סרטיה נשלחו, לארכיון הצילום היהודי ע"ש ראד, לימים ארכיון שפילברג באוניברסיטה העברית. הייזל העריכה, שצילמה כ-250,000 תצלומים בשחור לבן ו-40,000 תצלומים בצבע. משנות ה-60 הקדישה ממרצה ומזמנה למיון ולסידור התצלומים, וגייסה מתנדבים בירושלים לסייע לה בכך. שנים אחדות לפני שנפטרה, באוגוסט 1977, מסרה לארכיון את הנגטיבים ואת השקופיות, מעט תצלומים, ציוד צילום משנות ה-50 ועד שנות ה-70, שני מקרני שקופיות וחפצים אישיים. התצלומים עברו בזמנו רישום ראשוני. במהלך השנים נסרקו חלקים מן האוסף, אך לא בצורה שיטתית. המידע על אודות התצלומים, שריכזה הייזל, נמצא בכרטיסיות וברשימות שהותירה אחריה, אך הוא לא נרשם בקטלוג, ואין זיקה בינו לבין רישום התמונות בארכיון.​


הייזל גרינוולד ומשה קול בפתיחת ארכיונה לקהל, מאי 1975 (PHG\1087210)
הייזל גרינוולד ומשה קול בפתיחת ארכיונה לקהל, מאי 1975 (PHG\1087210)


בזמן ארגון שלושת מחסני התצלומים לקראת השיפוץ הקרוב של בניין הארכיון סודרו מחדש חומרי הארכיון שהייזל העבירה. במהלך פעילות זו נמצאו מעטפות ונייר מכתבים של הייזל, עטים נובעים וגלילי סרטים ריקים, תמונות אישיות שלה, דברי דפוס של ארגון "הדסה", קטעי עיתונות, המתייחסים לעבודתה, וערכות הסברה.


 

הציוד של הייזל שנשמר במחסנים


אחד מן הפריטים יוצאי הדופן, שנשמרו בארכיון, הוא שולחן עם ארון אור, שהוזמן בזמנו במיוחד לפי בקשתה של הייזל, ושימש גם לאחסון. בתוך המגירות שבחלקו התחתון שמרה הייזל כרטיסיות מידע שונות, ובחלקו העליון  הורכב מתקן אנכי עם תאורה פנימית, הכולל מסילות עבור לוחות מתכת, שנעות מצד לצד, ובהן שיבצה הייזל את השקופיות. הללו קוטלגו לפי נושאים, וכך יכלה להסיע את הלוח המבוקש למרכז ולצפות בשקופית המוארות. על מנת לשמור על השקופיות באופן המיטבי ולאפשר נגישות לרישום עתידי של השקופיות הן פורקו מן הלוחות, ושובצו באלבומים ייעודיים.


 שולחן האור הייחודי, ששימש את הייזל לאחסון השקופיות

שולחן האור הייחודי, ששימש את הייזל לאחסון השקופיות


לוחות המתכת עם השקופיות בתוך שולחן האור

לוחות המתכת עם השקופיות בתוך שולחן האור

 

השקופיות שהייזל צילמה שימשו במערך גיוס הכספים של "הדסה". אנשי ההסברה של הארגון היו מגיעים למקומות שונים עם ערכת השקופיות, שאותן הקרינו על מסך תוך כדי ההרצאות שנשאו לקהל – בדומה למצגות של ימינו. פרט לצילום השקופיות הכינה הייזל ערכות שקופיות בנושאים שונים יחד עם "תסריטים" וטקסטים מלווים לשימוש הדוברים. אחד מהם היה תסריט בליווי תצלומים בשם “Look at their faces” משנת 1947, שתיאר את מצבם הקשה של ילדים ניצולי שואה חסרי כל, המנסים להגיע לארץ ישראל אך גורשו למחנות בקפריסין. התצלומים תיעדו את פניהם למודי הסבל של הילדים, ופתחו את הלבבות ואת הכיסים של הצופים.

 

תסריט לקריאה עם שקופיות על ילדי עליית הנוער, 1947

תסריט לקריאה עם שקופיות על ילדי עליית הנוער, 1947

 

אוסף הייזל (NHG) סרוק ברובו, ואפשר לצפות בתצלומים באתר הארכיון הציוני, אך כאמור, רובן ללא תיאור מפורט. זהו אוסף עשיר ומגוון ביותר, אך יידרש מאמץ גדול וממושך להצליב את המידע מן הכרטיסיות ומהרשימות של הייזל עם השקופיות והתמונות כדי להשלים את הקטלוג ואת הרישום המפורט.  

 
​​​