המסע של המשלחת הציונית בראשותו של הרצל לארץ ישראל בשנת 1898 תועד בתמונות, שצילמו חבריה, ובגלויות ששלחו לבני משפחותיהם. בירושלים ובמקוה ישראל הם פגשו את הקיסר הגרמני, ובמושבות השונות הם גם זכו לראות מקרוב את היישוב היהודי שצמח בארץ. לפניכם רשמי המסע של חברי המשלחת ונקודות ציון מהביקור ההיסטורי.
המשלחת יצאה לדרך ב-15 לאוקטובר 1898 ברכבת לקושטא. הרצל תיאר את השיחות שחברי המשלחת ערכו ביניהם בדרך תוך שמירה על סודיות: "השיחה עם בודנהיימר מתנהלת בלשון סתרים, כדי שזרים לא יבינו אותנו. מילות צופן אחדות היו 'האדון הזקן' במקום הדוכס הגדול [מבאדן], 'האחיין' במקום הקיסר. וולפסון הטוב, הנוטה לקבל הכול, הפליג בזהירותו עד כדי כך שהוא אומר 'מם-יוד' בדברו על חוברתי 'מדינת היהודים'".
גלויה ששלח וולפסון מקושטא אל אשתו בקלן (W1\555)
הרצל על סיפונה של ספינת טיולים בקושטא (PHG\1002138)
לאחר מסע שנמשך 11 יום הגיעה המשלחת ליפו. וולפסון תיאר את הרגעים שלפני העגינה בנמל [נמסר על ידי צבי מסליאנסקי]: "וולפסון ישן את שנתו בתאו. פתאום הוא שומע את קולו המקסים של הרצל: 'דוד, ישן אתה?' וולפסון פוקח את עיניו ורואה לפניו את הרצל הדור בלבושו כהולך לקבל פני מלך. 'רצונך לראות את ציון אמנו?' – אמר לו הרצל – 'קום וראה את האורות הקורצים אלינו מיפו עירנו'. וולפסון קם, התלבש ועלה על הסיפון. בעומדו על יד הרצל נשען על המעקה ראה שתי טיפות-דמעה גדולות מזהירות בעיני הרצל ומתגלגלות ויורדות על זקנו הנאה".
מימין: הרצל וחברי המשלחת על סיפון האנייה 'רוסיה' (PHG\1000962) | משמאל: דוד וולפסון ותיאודור הרצל מביטים מזרחה לכיוון החוף (PHG\1004541)
הרצל שמר על פרופיל נמוך ונמנע מלהציג את הביקור בארץ ישראל כביקור רשמי כדי לא לפגוע בשלטונות העות'מאניים. הם מצדם לא הפריעו לו במסעו, אבל מינו סוכן חשאי טורקי שיעקוב אחריו בזמן המסע. הסוכן היהודי, מנדל קרמר, אמנם החזיק בכיסו צו מעצר נגד חברי המשלחת למקרה שיזדקק לו, אך רמז לחברי המשלחת שאין להם ממה לחשוש כי הוא עצמו ציוני...
"ברכות לבביות, דוד" - גלויה ששלח דוד וולפסון אל משפחתו מיפו (W1\555)
הסוכן העות'מני מנדל קרמר, ירושלים, 1905 לערך (PHG\1030286)
המשלחת הציונית ביקרה במושבות ראשון לציון, נס ציונה ורחובות, ונתקלה במערכת הפקידות של הברון רוטשילד. הרצל לא תמך בהתיישבות על ידי קביעת עובדות בשטח אלא בקבלת רישיון חוקי מהשלטונות, והקושי של האיכרים מול פקידי הברון היה מבחינתו ההוכחה לכך. הוא כתב ביומנו על האיכרים ש"הם החליפו פחד אחד במשנהו". אנשי המושבות עצמם היו נרגשים לפגוש בהרצל. תיאור המפגש המסעיר עם הרצל על ידי דב חביב-לובמן מופיע בספרו של אהרון ורדי: "בלווית הפקיד ועוזריו הלך הרצל ל'בית העם'. בעוברו בין השורות הצפופות של הקהל, שמילא את האולם מפה אל פה, הריעו לקראתו בתשואות גיל ובמחיאות כפיים. כשעלה על הבמה וסקר בעיניו הלטיפות את הנאספים, לא היה גבול להתרגשות העם, שהתגבר להשקיט את סערת רוחו בתוכו פנימה". לאחר שהרצל אירגן פגישה נוספת עם הקיסר ליד מקוה ישראל, נסעה המשלחת לירושלים.
גלויה ששלח וולפסון למשפחתו בקלן ממקוה ישראל (W1\555)
הרצל וחברי המשלחת הציונית על מרפסת בית הפקידות בראשון לציון. שלישי משמאל, בחליפה הלבנה – חיים חזן, הפקיד
הראשי של מושבות יהודה. (PHG\1002109)
התרגשותו של הרצל לקראת הגעתו לירושלים והציפייה לפגישה עם הקיסר התחלפו באכזבה קשה לאחר שנתקל בעוני הרב ובלכלוך ששרר ברחובות העיר. בחזונו הוא תכנן שינויים מפליגים בירושלים, כשהדבר יתאפשר לו, ולאחר שהשקיף על ירושלים מהר הזיתים כתב ביומנו: "את העיר העתיקה על שרידיה הקדושים הייתי אוצר כבתוך כמוסה, מוציא מתוכה כל כלי תחבורה. בין החומות העתיקות יוותרו רק בתי תפילה ומוסדות צדקה, ועל מורדות הגבעות סביב סביב, שיוריקו בזכות עבודתנו, תשתרע ירושלים חדשה נהדרת. אנשים לבושי הדר מכל חלקי העולם יטיילו בדרך אל הר הזיתים. אם יטפחוה תהפוך ירושלים לשכיית חמדה". בזמן שנותר עד לפגישה המיוחלת סיירו חברי המשלחת בירושלים, וצפו בקבלת הפנים המפוארת, שנערכה לקיסר הגרמני כשעבר ברחוב יפו.
הרצל וחברי המשלחת בסמטאות העיר העתיקה בירושלים (PHG\1002134)
.jpg)
גלויה ששלח הרצל להוריו ביום הגעתו של הקיסר הגרמני לירושלים:
"הורי האהובים והטובים, היום קיבלתי כאן את שני מכתביכם. תודה לאל שהכל בסדר. עוד לפני שתקבלו את הגלויה
הזאת יגיע אליכם מברק בעניין סידור החזרה שלי. אלפי נשיקות לבביות. בנכם תיאודור" (H1\137)
הפגישה עם הקיסר הגרמני התקיימה כמתוכנן למרות החשש של הרצל שהיא תתבטל. בבוקרו של יום המפגש הרצל הקפיד על המראה של כל אחד ואחד מחברי המשלחת. בודנהיימר כתב על ההכנות בנימה הומוריסטית בספרו: "מנהגו של הרצל היה לבדוק היטב את הופעתנו החיצונית, שכן הוא ייחס משקל רב ללבוש ההולם את המעמד. בירושלים הוא בחן אותנו בשבע עיניים. 'היכן הצילינדר שלך?' שאלני הרצל. באותו רגע הופיע וולפסון בפיג'מה, חובש לראשו במלוכסן את מגבעת המשי שקניתי בפריס לפני עשר שנים. בינתיים יצאה המגבעת מן האופנה, ועם שוליה הצרים היא נראתה על ראשו העבה של וולפסון ככובע ליצנים. המראה עורר עליצות כללית. 'זה לא ילך', אמר הרצל, 'צריך להשיג מיד צילינדר אחר'. המלווה שלנו, מר שוב, נשלח עתה לחפש בירושלים צילינדר. כעבור מספר שעות הוא חזר ורוחו עכורה. לא היה בידו להשיג צילינדר בכל ירושלים. אמרתי להרצל כמשיח לתומי 'יש לי גם צילינדר מתקפל'. – 'ורק עכשיו אתה אומר זאת?' קרא הרצל כולו נדהם. הראיתי לו את הכובע. 'הרי זה מצוין!' אמר, והכל בא על מקומו בשלום".
הפגישה עם וילהלם השני נערכה בנימה חיובית, למרות שלא הגיעו להסכמות מסודרות. הרצל מצִדו התייחס אל הפגישה כאל מאורע היסטורי. לאחריה הזדרזו חברי המשלחת לצאת מארץ ישראל' כי חששו שהיחס כלפיהם ישתנה מצד השלטונות העות'מאניים.
הרצל וחברי המשלחת בחליפות הדורות על רקע חומות העיר העתיקה לאחר הריאיון עם הקיסר.
מימין לשמאל: זיידנר, שנירר, הרצל, וולפסון ובודנהיימר (PHAL\1632309)
גלויה שהודפסה בעקבות מסעו של הרצל לארץ ישראל, ובה הרצל משקיף על מגדל דוד ואנשיה מנופפים לו לשלום.
אוסף אנסון (TZ2\135A)
הכתבה מבוססת על הספר:
"עם הרצל לירושלים" בעריכת יורם מיורק, בהוצאת: ההסתדרות הציונית העולמית הארכיון הציוני המרכזי, עמותת
בודנהיימר וכרטא, 1998.