אומנם השמיים והים סגורים בפנינו, אך אפשר להרגיש קצת אווירה של חו"ל מצפייה בעלוני פרסומת ובכרזות של חברת הספנות "ללויד ימי ארץ ישראלי בע"מ" (Palestine Maritime Lloyd Ltd), שהחלה בהפלגות סדירות בשנת 1934, והעלתה על נס את היותה חברה עברית.
ארץ ישראל עברה שדרוג בתשתיות התחבורה לאחר הכיבוש הבריטי. רשת מסילות הרכבת הורחבה, נסללו כבישים ברחבי הארץ, ונפתח נמל חדש בחיפה. תחום התעופה ותחום הימאות העבריים החלו להתפתח בשנות ה-30. היישוב היהודי ראה חשיבות עצומה בהתמקצעות בתחומים אלה לטובת מדינה יהודית עתידית.
"ללויד ימי ארץ ישראלי" נרשמה כחברה ב-13 לספטמבר 1934, והייתה מהבולטות בחברות הספנות העבריות החדשות. מקור השם "ללויד" בבית הקפה של אדוורד ללויד בלונדון, שבו נהגו להיפגש כבר מאז 1688 סוחרים, אנשי ביטוח ואנשי הובלה ימית כדי להסדיר את ענייניהם, וחברות רבות הקשורות להובלת מטען ולהסעת נוסעים שילבו את שם בעליו של בית הקפה המיתולוגי בשם חברתם.
"הללויד הימי" הוקמה כשותפות של בעלי עסקים יהודים בעלי רקע וניסיון בספנות: לזר ברקוביץ – איש ספנות מרומניה, ניסים משולם – סוכן אניות חיפאי, עו"ד פרברשטיין, משה שלוש ואיגנטיו מסינה – בעל אניות מאיטליה. מסינה העביר לרשות החברה את שתי אניותיו "ריזווליו" ו"פרוגרסו", ושמם שונה ל"הר ציון" ול"הר כרמל". באמצעותן הופעלו שני קווים סדירים להסעת נוסעים ולהובלת סחורות: מחיפה דרך פורט סעיד או טריפולי ומחיפה לקושטא ולקונסטנצה. הספינות הפליגו שלוש פעמים בחודש מהנמלים בחיפה ובקונסטנצה, וכל אחת הובילה עד 110 נוסעים בנוסף לסחורות.
לוח נסיעות של "ללויד ימי ארץ ישראלי", 1934 (DD1\3398)
כרזה של אניות החברה "ללויד ימי ארץ ישראלי", 1937. עיצוב: אוסקר לקס (KRA\48)
כבר מראשית פעילותה קבעה החברה ארבע יעדים: בעלות עברית, דגל עברי, עבודה עברית ותוצרת עברית. אניותיה חויבו להניף את דגל צי הסוחר הבריטי, אך בנוסף הונף גם דגל ישראל. "הללויד הימי" שמה לה למטרה להגיע להרכב מלא של עובדים יהודים בספינותיה, אך הצליחה בכך רק באופן חלקי, למרות שהשקיעה מאמצים באיתור ימאים יהודים גם באירופה. החברה התגאתה בכך שמורה לעברית הפליג באופן קבוע על אניותיה החל משנת 1938.
עקרונות "הללויד הימי" כפי שהופיעו בעלון החברה, 1938. עיצוב: רוס (DD1\3398)
מסלול ההפלגה של אניות "הללויד הימי", עיצוב: אוסקר לקס (DD1\3398)
"הללויד הימי" הצליחה לרכוש לעצמה שם טוב ואמינות למרות התחרות הקשה עם חברות אחרות. זאת עשתה ללא תמיכה מסודרת מטעם היישוב, שהותיר את קידום הענף לחברות הפרטיות. היא הגיעה לרווח מפעילותה וערכה הפלגות שבועיות קבועות מחופי ארץ ישראל לעיר הנמל קונסטנצה, ששימשה כמקום מסחר מרכזי. האניות עברו בדרכן סמוך לחופים מושלמים לטיולים כמו: קפריסין, רודוס, אתונה, הדרדנלים, הבוספורוס ואיסטנבול. בעלוני הפרסומת של "הללויד הימי" מודגשים הפאר וההדר של הנסיעה עצמה כמו גם המחיר האטרקטיבי. בהפלגה הוגש אוכל משובח, כשר כמובן, וגם נערכו הופעות של מוזיקה וריקודים כדי להנעים את שהות הנוסעים באנייה.
התפריט המוגש על האנייה "הר ציון" והתכנית האמנותית, עיצוב: אוסקר לקס (DD1\3398)
כדי לשכנע סופית את הנוסע המתלבט באיזו חברה להזמין כרטיס הוכנס קורטוב של רגש לאומי לעניין. ציטוטים של המנהיגים דוד בן-גוריון ותיאודור הרצל בדבר חשיבותן של האניות העבריות מופיעים בעלון, כמו גם בקשה מהציבור להעדיף את שירותיה על פני אלה של חברות זרות: "אף על פי שהחברה מבוססת אך ורק על יסודות מסחריים ואינה נהנית משום תמיכות כדוגמת שאר החברות המסחריות בקו זה של אניות, אנו זקוקים בכל זאת ליחס חיבה והכרה מצד העם היהודי שבשמו ובשם צרכיו דוגלת חברתנו, השואפת, ביחד עם יתר החברות של אניות יהודיות, ליצור אפשרויות בשביל ספנות יהודית."
צוות האנייה "הר ציון" בפעולה (DD1\3398)
כרוז פרסומת להפלגות הקיץ של חברת "ללויד ימי", 1938 (KRU\1401)
בשנת 1936 הוקם "החבל הימי לישראל" (חי"ל), אגודה להכשרה ימית ולהעמקת התודעה הימית. הכינוס הראשון של הארגון נערך ביוני 1937 על סיפון האנייה "הר ציון", ותיעוד של הכנס הופץ בבתי הקולנוע בארץ. "הללויד הימי" זכתה לכבוד נוסף עם פתיחת נמל תל אביב לנוסעים ב-23 בפברואר 1938, כאשר נבחרה האנייה "הר ציון" להוריד את הנוסעים הראשונים בנמל.
סרט הכינוס הימי הראשון של "חבל ימי לישראל", שנערך על סיפונה של "הר ציון", 1937 (KRU\1433)
בינואר 1938 פרצה שריפה באנייה "הר הכרמל", והוציאה אותה מכלל שימוש. במקומה רכשה "הללויד הימי" את האנייה "מרים". החברה הייתה זקוקה לכסף עבור מימון העסקה, ולפיכך החליטה לסחור במניות. למטרה זו פורסם עלון מיוחד, שבו פנתה לציבור בבקשה לתמוך בה תוך הדגשת חשיבות ההשקעה בימאות עברית. החברה פירטה בעלון את כמות הנוסעים והמטענים שהעבירו אניותיה, מספר אנשי הצוות העבריים, שעברו הכשרה בזכותה, ואת תרומתה לקידום המשק בארץ ישראל.
עלון של "הללויד הימי" עם פנייה לציבור לרכוש את מניותיה, 1938. עיצוב: רוס (DD1\3398)
מלחמת העולם השנייה קטעה את הפלגותיה הסדירות של "הללויד הימי". האניות "הר ציון" ו"מרים", שהיו רשומות כאניות בריטיות, גויסו למאמץ המלחמתי. על סיפונה של "הר ציון" שירתה במשך כחצי שנה ויקטוריה דראמונד, קצינת המכונות הימית הראשונה בממלכה הבריטית, בתפקיד קצינת מכונות שנייה. חודש לאחר שדראמונד עזבה, באוגוסט 1940, הותקפה האנייה באוקיינוס האטלנטי על ידי צוללת גרמנית, ששילחה בה טורפדו. 36 אנשי הצוות שהיו על סיפונה טבעו וביניהם 17 מיהודי היישוב. גם גורלה של האנייה "מרים" היה דומה: בזמן העברת מטען היא טובעה ליד הנמל הצרפתי ברסט ב-1940.
הודעה על טביעתה של האנייה הר ציון ומותם של 17 אנשי הצוות בני היישוב, 1940 (KRU\5635)
לאחר טביעת אניותיה רכשה "הללויד הימי" בשנת 1941 אניית מעפילים לשעבר, "מילוס", שהוצעה במכירה פומבית על ידי שלטונות המנדט הבריטי. החברה שיפצה אותה, ושינתה את שמה ל"אצילה". עוד באותה שנה, בזמן הטענת מטען כבד במיוחד של בוטנים בפורט סעיד שבמצרים, התהפכה האנייה וטבעה.
"הללויד הימי" קיוותה לקבל אניות אחרות כפיצוי מהבריטים עבור אניותיה שאבדו, מה שלא קרה ככל הנראה, והחברה לא הצליחה להשתקם. הקונגרס הציוני החליט בשנת 1946 להשקיע בעידוד הספנות העברית, אך תמיכה זו הופנתה להקמת חברה חדשה, "צים", ולא לעידוד חברות הספנות הקיימות. כך למעשה הפסיקה חברת "הללויד הימי" את פעילותה.