הכירו את אדון סיגרון. האדון החליט לעזוב את אדמת הניכר הקרה ולעבור
אל ארץ זבת חלב ודבש, אך מה שהטריד אותו יותר מכל היה החשש מחסרונן של סיגריות
בארץ ישראל. סיפור עלייתו לארץ של אדון סיגרון מתואר בספרון בן 16 עמודים, שנדפס
לפורים תרפ"ז (1927) בהזמנת בית החרושת לסיגריות של "האחים מספרו".
כותב המעשייה לפורים לא היה מודע לנזקי הסיגריה, ולפיכך עודד את הקוראים לצרוך
סיגריות כחול־לבן, תוצרת "מספרו" כמובן.
שער הספרון "מעשה באדון סיגרון", פורים תרפ"ז (DD1\3312)
אדון סיגרון חושב לעזוב את ביתו הנעים ולעלות לארץ ישראל (DD1\3312)
האם חששו של אדון סיגרון ממחסור בסגריות היה מוצדק? לא ממש! תעשיית
סיגריות ארץ-ישראלית הייתה גם הייתה. פרט ל"מספרו" ייצרו סיגריות גם החברות
"דובק", "החברה הארץ ישראלית לסיגריות" ו"האחים
בז'רנו". "מספרו" שלטה בנתח השוק הגדול ביותר, כ-40% מתצרוכת
הסיגריות. היא נוסדה ב-1921 כחברת בת של ענקית הטבק הבינלאומית "British American Tobacco". מפעלים של החברה הוקמו
ביפו, בחיפה, בירושלים ובתל אביב. אומנם הבעלים לא התגוררו בארץ, אך החברה ייצרה
בארץ, העסיקה פועלים יהודים והתגאתה בהיותה חברה עברית. מותגי הסיגריות של
"מספרו" נקראו בשמות עבריים ובשמות עם ניחוח אוניברסלי: יסמין, נרקיס, אורה,
אביב, הנמל, אמיר, לטיף, מטוסיאן, הוליווד, אוניברסל, פרפיומה ועוד. בשנת 1956, עם
התגברות החרם הערבי והלחץ מצד מדינות ערב, סגרה החברה את מפעליה בישראל.
כרזת פרסומת לסיגריות "אורה" של חברת "מספרו", עם
עדכון המחיר החדש.
עיצוב: אוסקר לקס (KRA\1565)
"תעשיית
הסיגריות בארץ מעסיקה כ-450 פועלים עברים" – כרוז מטעם "האיגוד למען
תוצרת הארץ" הקורא לציבור בחיפה לעשן סיגריות מתוצרת עברית בלבד, 1938 (KRU\532)
כמו בחוברת ההיתולית לפורים השתמשה חברת "מספרו" בגימיקים
שיווקיים נוספים לפרסום הסיגריות שיצרה. בחגיגות ל"ג בעומר בקבר שמעון הצדיק הוטסו
לאוויר אווירוני נייר גדולים, שעליהם הודפסה פרסומת לסיגריות החברה, ולעדלאידע בתל
אביב נשלחה משאית, שעליה הופיע שם החברה "מספרו". בסוף שנות ה-30 הוציאה
החברה שני אלבומים להדבקת "תמונות לדברי ימי ישראל" ותמונות של "במה
עברית", וצירפה לכל קופסת סיגריות תמונה לשיבוץ באלבום. (בדומה לאלבום "משמר
וספורט" שהוציאה החברה המתחרה "דובק"). אלבומים אלה הם פריטי
אספנות מבוקשים, ומהווים מקור מידע היסטורי רב ערך.
"תמיד הכי טוב" –
משאית פרסומת לסיגריות "מספרו" בעדלאידע בתל אביב, שנות ה-30.
צילום: צבי
אורון (אורושקעס) (PHO\1355842)
בחזרה לסיגרון. לאחר שארז את חפציו והצטייד ב-160 תיבות של סיגריות
ליתר ביטחון, הוא הפליג באונייה לארץ ישראל בדרך רצופת מכשולים. כדי להרגיע את
עצביו המרוטים הוא יצא לטייל בירושלים עם סיגריה בפיו, אך גרם למהומה בקרב העוברים
והשבים. סיגרון נעצר והובא בפני שופט, שהסביר לו את עילת מעצרו: "אתה הרשית
לעצמך לעשן ברחוב הראשי סיגריה מוזרה ... אתה מבין? אתה עברת על 'לאו' מפורש.
אצלנו כל אדם מעשן רק סיגריות 'מספרו'", והמשיך להפליג בשבחן בפני סיגרון
המבולבל: "סיגריות מספירו, תוצרת הארץ, עשויות ע"י פועלי המקום, טבק
ארץ-ישראלי, נמכרות בכל החנויות בארץ. ריחן כריח הגליל, טעמן נרד ומור וקנמון."
אדון סיגרון מפליג לארץ ישראל ומתלונן על חסרונן של
הסיגריות בארץ המושלמת (DD1\3312)
אדון סיגרון נעצר בעוון הפרעה
לסדר הציבורי מכיוון שעישן סיגריה זרה ולא סיגריית "מספרו". (DD1\3312)
בעצת השופט הלך סיגרון לקנות סיגריות "מספרו", והתאהב.
"קנית מאה וששים תבות סיגריות ללא טעם וללא צורך. אומלל שכמותך! מאה וששים
תבות חה־חה־חה!" סיגרון החליט להפיץ את הבשורה על הסיגריות המשובחות בכל עיר
ובכל כפר בארץ ובחו"ל. ומה עם הסיגריות שהביא אתו מחו"ל? סיגרון העלה
אותן באש במדורת ל"ג בעומר גדולה. אנשי ירושלים מכל קצווי העיר באו לצפות
במחזה, והמעמד הסתיים באחווה גדולה: "כל המפלגות השלימו ביניהן והיו למפלגה
אחת. האדון סיגרון תקע בשופר, ומחה כף העם רקד ושר."
אדון סיגרון מעשן סיגריית "מספרו" ולעיני רוחו סמל החברה (DD1\3312)
מדורת הסיגריות הזרות של אדון סיגרון, וסביבה רוקדים אנשי ירושלים. (DD1\3312)
סיגרון לא רק נהנה מאיכות
הסיגריות, אלא חש שסיגריות "מספרו" נותנות לו השראה: "עם הכנס ריח
ניחוחה של סיגרית מספירו הראשונה לתוך מוחו הפילוסופי של האדון סיגרון מיד התנדפו
מתוכו התורות הבנויות על יסודות של מרה שחורה והחיים הופיעו מחודשים, רעננים,
קוסמים. מוח גדול זה היה כקרקע בתולה שהפרתה המון של רעיונות חדשים נולד בו לפתע
פתאום, המון של המצאות גאוניות כמעט..." בהמשך הסיפור הגיע לירושלים חברו
הטוב של סיגרון, מר טבקי, וגם הוא גילה את נפלאות סיגריית "מספרו". שני
החברים פצחו בריקוד ובשיר, ומר טבקי זימר על כך שמאז שהתחיל לעשן
"מספרו" הפך לאדם אחר וחודשו נעוריו.
אדון סיגרון ומר טבקי בריקוד שמחה על השינוי בחייהם לאחר שהחלו לעשן "מספרו".
(DD1\3312)
על הסיפור המבדר והאיורים המשעשעים חתום פ.מ.ה., שאת זהותו לא הצלחנו
לגלות. ייתכן שזהו כינוי היתולי, כמו ראשי התיבות של הביטוי "פרופסור מן
המניין". הקוראים מוזמנים לשתף במידע או להציע אפשרויות לזהותו של "הפרופסור".
בארכיון הציוני שמורים חוברות ועיתונים סאטיריים נוספים, שפורסמו לפני חגים
ובמיוחד לקראת פורים. רובם נכתבו על ידי כתבי העיתונים היומיים תחת שמות עט שונים,
ועסקו באישים, במפלגות, בארגונים ובאירועים מחיי היישוב. חברת "מספרו" הצטרפה
אל הגל, והוציאה עיתון היתולי משלה לפרסום סחורתה.
~ פורסם ב- 5.3.2023 ~