ירושלים: עיר של שנוררות ושנוררים

בין אוספי הארכיון שמורים תעודות, חיבורים ומכתבים שבהם ניתן לגלות מידע היסטורי גם על המחבר וגם על התקופה וההקשר שבו נכתבו. המכתב הבא, שכתוב בלשון חדה וחריפה, נמצא בארכיונו של יוסף מיוחס, והוא מלמד אותנו רבות על האיש ועל ההקשר שבו נכתב.

אבל קודם קצת רקע: כותב המכתב הוא יוסף בן רחמים נתן מיוחס. הוא נולד בשנת 1868, נצר לשושלת רבנים ספרדית ידועה שחיה בירושלים למעלה מ- 260 שנה. אומנם הוא נולד בתחומי ה"יישוב הישן" אך חייו היו מלאים בפעילות הקשורה להתחדשותו של היישוב. הוא למד הוראה והיה ממקימי שכונת שערי צדק (על שמה נקרא בית החולים), אחת מהשכונות שנבנו מחוץ לחומות בירושלים. הוא הקפיד לדבר בעברית בביתו, כפי שמצופה מחתנו של יחיאל מיכל פינס ומגיסו של דוד ילין. נוסף להיותו מורה, מחנך וסופר עברי, הוא היה ממייסדי בית הספרים הלאומי, נציג של ועדות שונות של העדה הספרדית בירושלים, חבר בוועד הלאומי ובמוסדות ציבור נוספים.

 

יוסף מיוחס ממען את מכתבו ליהושע זליג פרסיץ, סוחר עשיר ממוסקבה, שהגיע לביקור בארץ ישראל יחד עם אשתו בחודש תשרי של שנת 1910. משפחת פרסיץ הייתה משפחה של נדבנים ידועים, שתרמה לישיבות רבות ברוסיה. ביקורם בארץ ישראל נמשך שלושה שבועות במהלכן הכירו את תושבי העיר וכנראה שגם תרמו להם מכספם. מיוחס התרשם עמוקות מפרסיץ וחש צורך לכתוב לו מכתב זמן קצר לאחר שחזר לביתו במוסקבה:

"רק חלק קטן, מיעוטא דמיעוטא של תירינו העשירים באים לראות הכצעקתה הבאה אליהם כן היא, באמת, ובהתחקותם על שרש כל דבר בסבלנות יהודית, ונוכחו לדעת ש"אין השד שחור כל כך" ושאין הכל חשך ולא אור, אלא שגם אור יקרות, אור של מפעלים ומוסדות מופתיים האומרים "דרשונו" הולכים ונעשים על ידי שנוררות זו... ולא עוד אלא שהעולים האלה לומדים פרק שלם בהלכות יצירת מפעלי חסד שונים אצל שנוררי ירושלים, ובצאתם את הארץ המה בבחינת משפיעים ומָשפעים, משפיעים בחומר ומָשפיעים ברוח"