כמחווה לעולם הקולנוע לפניכם כרוזים וכרזות מהאוסף הגראפי של הארכיון
הציוני, שהתפרסמו על לוחות המודעות בחוצות הערים, והודיעו על הקרנתם של מיטב הסרטים
מהארץ ומהעולם. בואו לצפות בסיפורו של הקולנוע הארץ ישראלי.
סרטי הראינוע הוצגו בארץ ישראל בצורה לא
סדירה כבר בתחילת המאה ה-20 עוד בימי השלטון העות'מני. הקרנה קבועה ויומיומית של
סרטים החלה בירושלים בשנת 1912 בבית פיינגולד ובראינוע "ציון" וגם בתל
אביב החל משנת 1914 עם הקמתו של ראינוע "עדן". התואר "צלם הסרטים היהודי
הראשון בארץ ישראל" שמור ליעקב בן-דוב, שעסק בתיעוד התפתחותה של הארץ. הוא
צילם סרטים ותמונות סטילס עבור קרן היסוד וקרן קימת לישראל, שהשתמשו בעבודותיו לצורך
גיוס כספים לפעילותן הציונית. הסרט הראשון, שצילם בן-דוב בסינמטוגרף שלו, היה
כניסתו של הגנרל אלנבי לעיר העתיקה לאחר כיבוש ירושלים בידי הבריטים ב-1917. ימי
המנדט הובילו לשינוי גדול בכל התחומים בארץ ישראל, גם מבחינה תרבותית, והראינוע
נפוץ בכל הארץ, וזכה להצלחה מסחררת.
הסרטים הארץ-ישראליים הראשונים החלו את דרכם כמפיצי התעמולה הציונית, והעלו על נס את האתוס החלוצי. קרן היסוד למשל הפיקה סרטי תעמולה על פעילות התנועה הציונית, והציגה אותם בכל העולם. אחד מהם היה "מחיי הילדים והנוער בארץ", שצילם יעקב בן-דוב בשנות ה-20 של המאה הקודמת. סרט זה תיעד את חיי הילדים בארץ ישראל: אופן הטיפול בתינוקות, מוסדות החינוך השונים, הכשרה חקלאית וחגיגות מקומיות של החגים היהודיים. הסרט הוצג בראינוע "עדן" בתל אביב לפני שנשלח להקרנות בחו"ל.
כרוז המפרסם את הסרט "מחיי הילדים והנוער בארץ", שנות ה-20 (סימול הכרזה: KRU\659)
בשנת 1930 נפל דבר בארץ ישראל המנדטורית:
בתי הראינוע הכניסו לשימוש טכניקה מיוחדת, שאפשרה השמעת קול. לסרט המדבר החליטו
לקרוא "שמענוע" או "צלמנוע", עד שנכנס לשימוש השם הקליט
"קולנוע". אולמות ההקרנה פרסמו מודעות גדולות בעיתונים כדי ליידע את
הקהל על הפלא החדש.
מודעות מטעם בתי הקולנוע "עדן"
בתל אביב והתיאטרון החדש בחיפה על "השמנוע", אפריל 1930
הרקדן ואיש התרבות התל אביבי ברוך אגדתי עסק גם באומנות הקולנוע, ובשנת 1935 הפיק וביים את הסרט העברי המדבר הראשון "זאת היא הארץ" על פי תסריט של אביגדור המאירי. אגדתי ביים חלק מהסצנות, ושילב צילומים תיעודיים של יעקב בן-דוב. לקראת הקרנת הבכורה שלחה עיריית תל אביב מכתב מפרגן לחברת ההפקה "אגא פילם", שפורסם גם בעיתונות: "בעונג רב הננו למלא חובה נעימה ולהגיש לכם את מיטב ברכותינו ואיחולינו לקראת הצגת הבכורה של הסרט העברי הראשון המזמר ומדבר עברית, כולו תוצרת תל אביב". ההקרנה החגיגית, שנערכה ב-23 לפברואר בקולנוע מוגרבי, תוארה בכרזה כ"חג לשפה העברית".
כרוז המודיע על הקרנת הבכורה של הסרט "זאת היא הארץ", 1935 (סימול הכרזה: KRA\2195)
בארץ הקולטת עלייה הוקרנו סרטים בשפות שונות וכך גם להיטי התקופה ביידיש הגיעו ארצה. עיבוד מחודש ומדבר לסרט "תקיעת כף", סרט אילם משנת 1924, יצא למסכים בשנית ב-1937, אך לא הצליח באותה מידה. עלילת הסרט עוסקת בשני בחורים הנודרים להשיא את ילדיהם העתידיים זה לזו, וכיצד הנדר מתממש עם התערבותו של אליהו הנביא. על שתי הגרסאות אחראי זיגמונט טורקוב, שחקן ובמאי פולני, שלימים הקים בישראל תיאטרון ביידיש.
כרזת הסרט "תקיעת כף", 1937 (סימול הכרזה: KRU\10032)
עם ההצלחה הכלכלית וההתפתחות הטכנולוגית הוקמו
בתי קולנוע בכל רחבי הארץ. מלבד סרטים הקרין הקולנוע השכונתי עדכוני חדשות מהארץ
ומהעולם, ושימש גם כמקום מפגש חברתי. הסרטים המצליחים ביותר בעולם הגיעו לבתי
הקולנוע בארץ כמו "חלף עם הרוח" ו"למי צלצלו הפעמונים". הכרזות הפכו להיות יותר שיווקיות והופיעו בהם גם אלמנטים חזותיים פרט לטקסט.
כרזה המודיעה על הקרנת הבכורה לסרט עטור השבחים והאוסקרים "חלף עם
הרוח" ב"קולנוע
ארמון" – בית קולנוע מפואר שהוקם בשכונת הדר הכרמל בחיפה. הוא זכה לכינוי
"תיאטרון ארמון", מכיוון שאירח גם הצגות תיאטרון וקונצרטים. (סימול
הכרזה: KRA\479)
שני אולמות הקולנוע "היכל"
ו"הדר", שפעלו בפתח תקווה, פרסמו כרזה משותפת להקרנת הבכורה של הסרט "טרזן
נגד הנאצים" משנת 1943 בכיכובו של ג'וני וייסמילר ולסרט "היה שלום מר
צ'יפס", שהיה מועמד למספר פרסי אוסקר בשנת 1939. (סימול הכרזה: KRU\4884)
גם הסרט הידוע "למי צלצלו הפעמונים"
משנת 1943 הגיע לארץ. חברת פרמאונט א"י פרסמה כרזה
לקראת ההקרנה בקולנוע מוגרבי בתל אביב:
"בשנת היובל לסרט [ככל הנראה לציון יובל לסרט
הראשון שהוקרן ע"י האחים לומייר ב-1895]
מפגינה חברת פראמונט את שיא יכלתם באמנות
בגדול הסרטים של כל הזמנים"
מכיוון שאורכו של הסרט היה שלוש שעות העלו את מחירי הכרטיסים. (סימול הכרזה: KRU\4807)
סרטי הקולנוע שימשו מקור מידע על המתרחש בעולם.
כך היה הסרט על פגישתם של צ'רצ'יל ורוזוולט "אי שם באוקיינוס האטלנטי",
שהוקרן בבתי קולנוע בירושלים, בתל אביב ובחיפה בשנת 1941. (סימול הכרזה: KRA\3133)
תעשיית האופנה הארץ ישראלית ניצלה את במת הקולנוע, והכינה קטלוג מצולם של תוצרתה כתוספת לתוכנית הסרטים
הרגילה בקולנוע "אוריון", בפורים בשנת 1947. (סימול הכרזה: KRU\14435)
אם הסרטים הראשונים נוצרו במימון המוסדות הציוניים, ותיעדו את יישוב הארץ ופיתוחה, בחלוף הזמן יוצרי הסרטים ונושאיהם השתנו. הופקו יותר סרטים עלילתיים,
שעסקו יותר בקונפליקטים ביישוב ופחות בתעמולה, וכללו לעתים גם ביקורת על הממסד.
הסרט "אדמה", בבימויו של הלמר לרסקי, צולם בכפר הנוער בן שמן בשנים 1948-1947 – זמן קצר לפני הקמת המדינה. זהו סרט עלילתי, שנועד לפרסם את פעילותו החינוכית של כפר הנוער. הסרט מציג את הנער בנימין הילדסהיים, ניצול שואה שמגיע לבן שמן, ועוקב אחר תהליך שיקומו והשתלבותו במקום. את הדמויות בסרט שיחקו תלמידי כפר הנוער. העריכה הסופית נעשתה בהוליווד, והוא הוקרן בפסטיבל לוקרנו בשווייץ. במשך שנים נחשב כסרט אבוד, לאחר שהעותקים בבן שמן התלקחו באש, אך גרסה נוספת נמצאה לבסוף באירופה, והועברה לארכיון הסרטים ע"ש שפילברג.
כרזת פרסומת לסרט "אדמה", 1948 (סימול הכרזה: KRA\1096)
הסרט "הם היו עשרה" משנת 1960 עוסק בחבורת חלוצים, המקימים מושב שיתופי בארץ ישראל תחת השלטון העות'מני, ומציג את הקשיים העומדים בפניהם: יחס השלטונות העות'מניים, יחס השכנים הערבים, התמודדות עם מחלות ומחסור במים והיחס בין חברי הקבוצה. הסרט בוים על ידי ברוך דינר, ונחשב לאחד הסרטים החשובים בתולדות הקולנוע הישראלי. זהו הסרט הראשון בעברית, שהופץ בעולם על ידי חברת "פוקס המאה ה-20".
כרזת הסרט "הם היו עשרה", 1960 (סימול הכרזה: KRA\3830)
בשנות ה-60 נפוצו "סרטי הבורקס", קומדיות עממיות שבמרכזן דמויות סטריאוטיפיות של עולים מעדות שונות, העוסקות ביחס שביניהן ובין הממסד. הסרט "סאלח שבתי" בבימויו של אפרים קישון יצא לאקרנים בשנת 1964, ונחשב לראשון שבהם. הסרט זכה להכרה בינלאומית, ואף קיבל את פרס האוסקר לסרט הזר הטוב ביותר.
כרזת הסרט "סאלח שבתי", 1964 (סימול הכרזה: KRA\3786)
עם כניסתה של הטלוויזיה לחיינו בסוף שנות
ה-60 ועם הקמתם של הקניונים הגדולים בשנות ה-80 תם תור הזהב של בתי הקולנוע
השכונתיים, ואולמות הקולנוע עברו למתחמים ייעודיים גדולים ונוצצים.