מאת: רון כהן, ארכיונאי
פולמוס נרחב עוררו מסקנות ועדת פיל, הוועדה המלכותית ששלחה ממשלת
בריטניה לארץ לחקור את הגורמים לפרוץ המרד הערבי ואת תפקוד הממשל הבריטי ביחסו
לסכסוך הלאומי המתהווה בארץ ישראל. המלצת הוועדה, שפורסמה ביולי 1937, הייתה לסיים
את המנדט הבריטי ולחלק את ארץ ישראל המערבית לשתי מדינות, יהודית וערבית. על פי
התכנון, מרבית השטח יהיה ערבי ובעל חיבור לעבר הירדן המזרחי. המסדרון בין השטח
היהודי לערבי, כולל ירושלים, יישאר בשליטה בריטית.
עקרון החלוקה שעלה על שולחן הדיונים עורר הדים רבים. המתנגדים היו מכל
קצות הקשת הפוליטית. אימוץ עקרון החלוקה נתפס בעיני המתנגדים כתלישת איבר מגוף חי,
כוויתור על חזון הבית הלאומי בכל ארץ ישראל וכפגיעה בזכות ההיסטורית של העם
היהודי. הכוונה להשאיר את ירושלים מחוץ למדינה היהודית, תחת מנדט בריטי קבוע,
זעזעה רבים. מראשי המתנגדים היה מנחם אוסישקין, יו"ר קרן קימת לישראל. יצחק
טבנקין, מראשי מפא"י, הוביל את מחנה "השוללים" בתנועתו. הרב מאיר
ברלין, מנהיג "המזרחי", הדגיש את הממד הדתי של פגיעה במימוש הבטחת ארץ
ישראל לעם היהודי. זאב ז'בוטינסקי והתנועה הרוויזיוניסטית מחו כנגד הפקרת מיליוני היהודים
בגלות, המצפים לעלות לארץ ישראל. מן העבר השני, במפלגת פועלי ציון המרקסיסטית חששו
שהתוכנית שמותירה לבריטים דריסת רגל תשים קץ לעלייה היהודית ותוביל למלחמה נצחית
בין המדינה היהודית למדינה הערבית.
חרף ההסתייגות הראשונית, זיהו מנהיגי התנועה הציונית ויצמן, בן גוריון
ושרת הזדמנות בכך שלראשונה התייחסה בריטניה מפורשת למדינה יהודית, גם אם בגבולות
מצומצמים. באופן רשמי, הקונגרס ה־20 שהתכנס בציריך באוגוסט 1937, דחה את הצעת
החלוקה של הוועדה, אך הסמיך את ההנהגה הציונית לנהל משא ומתן עם
בריטניה על הקמת מדינה
יהודית. הבריטים חזרו בהם מן ההצעה והיא ירדה מסדר
היום. רעיון חלוקת הארץ חזר ונדון לאחר מלחמת העולם השנייה בהזדמנויות שונות,
והבשיל עם מינויה של ועדת אונסקו"פ – הוועדה שהקים האו"ם לחקור את שאלת
ארץ ישראל ב־1947 והמלצתה התקבלה בהחלטת האו"ם בכ"ט בנובמבר.
הדיון הציבורי ב"פולמוס החלוקה" יצא לחוצות. כרזות, כרוזים
ודברי דפוס שנשמרו בארכיון הציוני המרכזי מתעדים את האווירה הפוליטית התוססת של
אותם הימים.
כרוז מטעם מפלגת פועלי ציון, בקריאה לצאת נגד רעיון חלוקת הארץ ההולך
ומתגבש, עוד לפני פרסום מסקנות הוועדה: "שקט פושע, שלווה של בית קברות. היכן תגובת
הציבור? היכן התשובה למזימת האויב? ומה שתיקתם של מנהיגי הסוכנות... המחכים הם למעשה
שאין להשיבו... ?" 1.7.1937 (KRU\7786)
כרוז מטעם ברית הציונים הרוויזיוניסטית (הצה"ר) בהנהגת ז'בוטינסקי,
היוצא נגד הנהלת הסוכנות היהודית והוועד הלאומי המוכנים "לביתור המולדת",
ובו הקריאה "סורו מקריעת איבר מן החי מגוף המולדת" והתחייבות לא להסכים לכל
החלטה על חלוקה (KRU\4118)
כרוז מחאה מטעם סיעת "המדינה העברית" בראשות מאיר גרוסמן, מן
הדוברים הקיצונים נגד תוכנית החלוקה. על אף התנגדותה העזה, חבריה לא פרשו מן ההסתדרות
הציונית אך יצאו בקריאה נזעמת כנגד "מדיניות אשליות מסוכנת ופשרות אין סופיות
שבה דוגלים מוסדותיה" KRU\98))
כרוז מאת הקבוץ הארצי והסתדרות השומר הצעיר בזעקה לציבור הפועלים
"לקום כבר עכשיו ולהפגין את דעתם המוחלטת נגד חלוקת הארץ" (KRU\70)
"תחי יהודה העצמאית" כותרת סאטירית בראש גיליון חד פעמי
שפרסם איתמר בן אב"י למחרת פרסום דוח ועדת פיל. השם "דור היום" הוא
בזיקה לעיתונו הוותיק "דאר היום", שנסגר שנה קודם לכן. 8.7.1937 (DD1\1093)
גילוי דעת שפורסם על ידי "ברית ראשונים" (ארגון ותיקי
התנועה הציונית ואנשי העליות הראשונות), שבו דימו את מסקנות ועדת פיל לזמן הפורענויות,
החרבנות והגזרות ב"ימים הרעים בין י"ז בתמוז לט' באב": "מחובתנו...
לא ללכת שולל ולראות בעינים פקוחות את הסכנה הנשקפת לנו לקרוע את המסוה מעל פני
המתעים... יש כאן גזילת כבשת הרש לטובת העשיר השובע ושלילת תקוותנו היחידה למצוא פעם
בארץ האבות מקום מנוחה". ארכיון אלתר דרויאנוב A9\190))
הזמנה לכינוס בהשתתפות מתנגדים
לתוכנית החלוקה, חודשים אחדים לאחר שהקונגרס הציוני ה־20 דחה את המלצות ועדת פיל:
מנחם אוסישקין, ששימש גם נשיא הקונגרס ה־20; פרץ ברנשטיין איש "ברית הציונים
הכלליים" הרב מאיר ברלין, מנהיג "המזרחי" ויעקב חזן ממייסדי
"השומר הצעיר", דצמבר 1937. (KRU\7773)
~ פורסם ב- 7.6.2026 ~