פגישה של הרצל עם אישים מהתנועה הציונית בבית
הקפה "לובר" בווינה, שבה הוחלט על הקמת
העיתון "די וולט" (PHPS\1338335)
לאחר שהרצל נכשל בגיוס אדמונד דה רוטשילד לקידום
תוכניתו הציונית, הבשיל בו הרעיון לפנות אל ההמונים ולכנס ועידת ציונים כללית. כך חשב
שיוכל לגייס יהודים מכל העולם להתאחד לפעולה משותפת. כדי ליצור במה להפצת הרעיון
הציוני וגם כדי ליחצ"ן את הקונגרס המתוכנן ייסד הרצל את העיתון "די וולט",
שיצא לאור לראשונה ביוני 1897. העיתון פרסם עדכונים לקראת הקונגרס, והכשיר את
הקרקע לקיומו. האירוע היה מתוכנן להתקיים במינכן, אך בעקבות התנגדות הקהילה
היהודית המקומית הוחלט להעבירו לבאזל. ב-2 ביולי פורסם ב"די וולט" הטור "Der Congress", שבו עודכנו הקוראים על השינוי בתוכנית.
טיוטת הכתבה של הרצל בכתב ידו, שפורסמה ב"די
וולט" ב-2 ביולי 1897, שבה נמסר על שינוי
המיקום והמועד של הקונגרס
הציוני הראשון. (H1\689)
העורכים הראשיים של העיתון "נויה פרייה
פרסה", שם עבד הרצל כעורך ספרותי, לא היו מרוצים מעיסוקו הנוסף. הרצל כתב
ביומנו על שיחת הנזיפה מהבוס מוריץ בנדיקט, שהבהיר לו כי "'די וולט' חייב
להיעלם או שאני צריך להינתק ממנו." בנדיקט ייעץ "גם בקונגרס, אל לי למלא
תפקיד מרכזי, אל לי להתבלט." בעקבות השיחה הפסיק הרצל לחתום בשמו המלא על
מאמרים, שכתב ל"די וולט" כדי לא לסכן את משרתו. הוא הוסיף ביומן הערה
עוקצנית בנוגע לבנדיקט: "ואלה הם האנשים הזועמים במאמרי המערכת שלהם, כאשר שר
כלשהו מגביל את חופש הביטוי של פקידיו."
כינוס של קהל כה מגוון וכה שונה לאירוע אחד
דרש מהרצל כוחות נפש ותבונה רבה. איך אפשר לרצות את כולם מבלי לפגוע באף אחד? הוא
דימה זאת לאדם, המפזז בין ביצים ונזהר לא לשבור אותם:
"1. הביצה של הנויה פרייה פרס, שאסור לי להביך
אותה, ואסור לי לתת לה פתחון-פה לדחוף אותי החוצה.
2. הביצה של האורתודוקסים.
3. הביצה של המודרנים.
4. הביצה של הפטריוטיזם
האוסטרי.
5. הביצה של טורקיה, של
הסולטאן.
6. הביצה של הממשלה
הרוסית, שנגדה אסור שייאמר דבר שאינו חביב, אף-על-פי שמוכרחים להזכיר את מצבם
העגום של יהודי רוסיה.
7. הביצה של העדות
הנוצריות, בשל המקומות הקדושים."
בקבוצות אלה כלל הרצל גם את הברון רוטשילד,
את "חובבי ציון" ברוסיה ואת המתיישבים בארץ ישראל, התלויים בסיועו של
הברון, וסיכם בנימה מיואשת "זה אחד ממעשיו של הרקולס, אינני מגזים, שהרי אין
לי עוד חשק לזה."
כדי להבטיח השתתפות נרחבת בקונגרס שלח הרצל שליחים
ומכתבים לקהילות יהודיות ועודדם להגיע. כך נשלחה בתחילת
אוגוסט, פחות מחודש לפני הקונגרס, הזמנה בעברית ל"מובהקים שבציוני רוסיה".
נוסח ההזמנה פרט על נימי הרגש: "הקונגרס הראשון שלנו הוא התל שהכל פונים
אליו. אוהבים ואויבים מחכים לו בעינים כלות ולכן עליו להראות לכל, כי חפצנו ברור
ויכלתנו גדולה... והכל תלוי רק בהשתתפות מרובה של אחינו ברוסיא...". כדי שהמוזמנים
לא ימצאו תירוצים לא להגיע צוין כי "באספה אפשר יהיה לדבר עברית. בבאזל יש
אכסניא כשרה."
פנייה אל ציוני רוסיה להשתתף בקונגרס הציוני הראשון,
מארכיון לייב יפה (A13\1)
כדי לפקח על ההכנות האחרונות לקראת הקונגרס
יצא הרצל יצא ברכבת לבאזל ב-23 באוגוסט. בהיותו בדרך כתב על החשש, שהקונגרס לא
ישיג את מטרותיו: "עשיתי ליהודים קונגרס, ומכאן והלאה ימשיך העם ויעשה למען
עצמו, אם ירצה בכך באמת... בזמן האחרון בלעתי הרבה בזיונות. אם לא יניב הקונגרס
תוצאות של ממש, אני רוצה לסגת מן הפעילות ורק אשמור על הגחלת ב'די וולט'."
עם הגיעו לבאזל פנה הרצל לטפל בסידורים של
הרגע האחרון. הוא מיהר לבדוק את המשרד, שהקצתה העירייה עבור הוועד המארגן, וכתב
באכזבה "זו חנות חייטים שהתפנתה. הוריתי לתלות מעל לשלט החנות פיסת בד, כדי
למנוע הלצות נואלות." בנוסף, הוא גילה כי עוזריו שכרו עבור הקונגרס אולם
הצגות גדול עם בימת בידור ונדנדת לוליינים. הרצל החליט לוותר עליו, ושכר במקומו את
אולם הקזינו, שנמצא מתאים יותר.
גלויה ועליה מופיע אולם הקזינו בבאזל, שבו התקיים
הקונגרס הציוני הראשון (PHG\1023260)
כדי להימנע מעיכובים לא צפויים פרסם הרצל
ב"די וולט" ב-27 לאוגוסט הנחיות לצירי הקונגרס ובהן המלצה לא לדחות את
יציאתם, גם אם לא קיבלו עדיין לביתם את כרטיס ההשתתפות. במקרה כזה יוכלו לקבל אותו
במשרד הקונגרס בבאזל. כאשר דוד פרבשטיין, ממארגני הקונגרס, ערך רשימת מלונות
מומלצים בעיר עבור האורחים, הרצל מחק חלק ממנה, והוסיף רשימה משלו: "מלונות
אלו מומלצים לבאי הקונגרס: באזלהוף, וילדרמן, דויטשרהוף, והוטל קראפט."
פתקה בכתב ידו של הרצל, ועליה המידע שפורסם
ב"די וולט" בגיליון מה-27 לאוגוסט. הרצל מבקש
ממשתתפי הקונגרס לצאת לדרך,
גם אם לא קיבלו עדיין את כרטיס ההשתתפות. (H1\687)
פתקה ועליה המלצות של פרבשטיין
על מלונות בבאזל. הרצל תיקן בעיפרון את רשימת המלונות (H1\751)
הרצל רצה לשוות לכינוס מעמד מכובד ומפואר, ולכן ביקש מהצירים להגיע לבושים
בפראק (מעיל ארוך וחגיגי) ועניבת פרפר לבנה. הוא כתב בסיפוק כי "דבר זה הוכיח
את עצמו להפליא." כאשר מקס נורדאו הגיע לבוש מקטורן חגיגי "בלבד", הפציר
בו הרצל לשוב לביתו ולהחליף את בגדיו נורדאו חזר כעבור רבע שעה לבוש כנדרש.
תיאודור הרצל (במרכז) בדרכו לבניין
הקזינו מלווה במקס נורדאו ובישראל זנגוויל (PHG\1010462)
"רבים אתמול היו נפעמים – אני הייתי
שלו לגמרי, כפי שראוי להיות כשאירועים שהוכנו מראש מתגשמים לנגד עיניך", כתב
הרצל ביומן במהלך הקונגרס. הוא תיאר כי "פעם אחת כשישב נורדאו בכיסא הנשיאות,
נכנסתי לאולם מן הכניסה האחורית. השולחן הירוק הארוך שעל הבימה, כיסא הנשיאות
המוגבה, היציע העטוי בד ירוק, שולחן הקצרנים והעיתונאים – כל אלה עשו עלי רושם עז
כל כך, עד שהזדרזתי לצאת כדי שלא אסתחרר. מאוחר יותר ידעתי לתרץ לעצמי מדוע הייתי
אני שלו כל כך בעוד האחרים היו נפעמים ואחוזי הלם."
אולם הקזינו בבאזל, שם התקיים הקונגרס
הציוני הראשון. הרצל נואם בקונגרס השני, 1898 (PHG\1052674)
הרצל נואם בקונגרס הציוני השני בבאזל, איור מאת מנחם
אוקין
(PHG\1052657)
~ פורסם ב- 21.8.2022 ~