קשה לדמיין את הקיץ בלי אבטיח עסיסי ומתוק. בעבר הלא-רחוק טמן בחובו כל אבטיח גרעינים שחורים וקשים, ונדמה היה שללא הגרעינים הפרי יהיה מושלם. בשנת 1954 שלח הברון ג'יימס רוטשילד את אנשי חברת פיק"א, שהייתה בבעלותו, לערוך בישראל ניסוי בגידול אבטיחים ללא גרעינים למטרות מסחריות.
מאת: הילה כהן, יחידת חינוך והדרכה
הברון ג'יימס רוטשילד התעניין בגידול אבטיחים ללא גרעינים והאמין, כי זהו מוצר מבטיח שיוכל להצליח בשוק המקומי. הוא ביקש מחברת פיק"א, חברה להתיישבות יהודית בארץ ישראל, לבחון את העניין. מקס רואו, מנהל פיק"א, ערך בירורים על הנושא, ומאחר שלא היה מוכר בישראל, הוא פנה לפרופ' צ'רלס איזבל מהמוסד הפוליטכני באלבמה, ארה"ב. איזבל ערך ניסוי מצומצם לגידול אבטיחים ללא גרעינים, אך לא הגיע למסקנות אופרטיביות. הוא המליץ לפיק"א לפנות לחברה יפנית בשם "ט. סקטא יוקוהמא", שמכרה זרעים מהם אפשר לגדל אבטיחים ללא גרעינים.
הגרעינים
השחורים – חלק בלתי נפרד מפלח האבטיח, כרזה של "האגוד למען תוצרת הארץ", עיצוב: אוטה וליש (KRA\1929)
השיטה לגידול אבטיח חסר גרעינים פותחה ביפן על ידי פרופסור יפני בשם קיהארה בשנת 1939. הוא הִנדס שיחי אבטיח מיוחדים, שכאשר הופרו עם שיחי אבטיח רגילים הם הניבו פירות ללא גרעינים. החקלאי נדרש לזרוע בקרקע זרעים של אבטיח מהונדס (טריפלואידים) לצד זרעים של אבטיח רגיל (דיפלואידים). חרקים מאביקים בין שני סוגי האבטיחים באופן טבעי, ומההפרייה ביניהם מתפתחים האבטיחים המבוקשים ללא גרעינים (טטרפלואידים). זהו גידול חד-עונתי, שלא מניב פירות נוספים בעונה הבאה, ולכן נדרש לזרוע בכל שנה מחדש את זרעי האבטיח הטריפלואידי.
החברה היפנית שלחה לפיק"א קטלוג מוצרים, שכלל הסבר על יתרונות האבטיח חסר הגרעינים על פני האבטיח הרגיל: הוא מתוק יותר, עמיד יותר בפני מזיקים, נותן יבול רב יותר, ובעל קליפה קשה, שמחזיקה מעמד גם בעת משלוח. גידול האבטיח המיוחד דרש טמפרטורה חמה יחסית (כ-26 מעלות צלזיוס), ולכן בהמלצת הברון רוטשילד הוחלט לערוך את הניסוי בגידול אבטיחים ללא גרעינים בישראל השמשית.
מקס רואו מעדכן את רוברט גוטליב כי הוחלט לרכוש זרעי אבטיחים
חסרי גרעינים, 8.12.1953 (J15\11153)
לאחר שניתן האישור לביצוע הניסוי, הוזמנו שני סוגים של זרעי אבטיח דיפלואידי מהחברה היפנית ונזרעו בחלקת אדמה בפרדס חנה באפריל 1954. אברהם הדס, מנהל המחלקה החקלאית של פיק"א, היה אחראי על הניסוי, וכתב דו"ח מפורט על מהלך הגידול ומסקנות. בחלקה הניסיונית נזרעו זרעי אבטיח דיפלואידי וזרעי אבטיח טריפלואידי (מזן "מללי") בתנאים זהים. הזרעים היפניים נבטו מאוחר יותר ובאחוזי הצלחה נמוכים בהרבה מזרעי האבטיח המקומי, ועורכי הניסוי חששו שעקב כך לא יתפתח הפרי המבוקש. החשש התבדה אחרי פריחת השתילים. האבטיחים היפנים השיגו את הפער ואפילו הבשילו כשבועיים לפני האבטיחים המקומיים. ומה לגבי הגרעינים? האבטיחים היפנים אכן היו חסרי גרעינים או בעלי גרעינים לבנים ולא מפותחים, שלא מפריעים לאכילת האבטיח. הדס העיד שהאבטיחים היפנים היו טעימים יותר מהמקומיים והחזיקו מעמד ללא קירור מספר שבועות. למרות זאת, יבול האבטיחים היפנים היה נמוך מאוד בהשוואה לזן המקומי. בנוסף, כיוון שנדרש בכל עונה לרכוש זרעים חדשים מיפן, כל עוד מכוני המחקר בארץ לא מפתחים זרעים כאלה בישראל, הגידול התברר כלא משתלם כלכלית. הדס סיכם כי אכן ניתן לגדל אבטיחים ללא גרעינים באיכות טובה בישראל, והמליץ לנסות את גידולי האבטיח עונה נוספת.
מתוך הדו"ח שחיבר אברהם הדס לגבי ניסוי גידול האבטיחים מיפן. מופיעים בו מטרת הניסוי ונתונים השוואתיים בין היבולים של הזנים השונים שגודלו, 28.1.1955. J15\11153))
דוגמיות מהאבטיח חסר הגרעינים הועברו על ידי הדס לאנשים, שיכלו להרים את הכפפה ולפתח זרעים מקומיים חסרי גרעין. הוא שלח אבטיח לפרופ' הלל אופנהיימר, דיקן הפקולטה לחקלאות ברחובות וליצחק ארנון, מנהל תחנת הניסיונות בנוה-יער. במכתב הוא תיאר את שני זני האבטיחים שגודלו: "אחד כדורי בעל קליפה ירוקה בהירה (מס' 4) השני מאורך במקצת בעל קליפה עם פסים ירוקים כהים", וציין שהאבטיחים היפנים הבשילו כשבועיים לפני האבטיחים המקומיים – יתרון משמעותי במונחי השוק. שאר יבול האבטיחים מהחלקה הועבר למכירה בשווקים של חיפה. בעיתונים "על המשמר" ו"זמנים" מיולי 1954 הופיעה ידיעה קצרצרה על האבטיח המיוחד, שגודל ביוזמתו של הברון רוטשילד ותואר כך: "הפרי הוא אדום, מתוק ומלא מיץ". כותרת הכתבה בעיתון "זמנים" הייתה "לא יהיה מה לפצח"...
אברהם הדס בפניה לפרופ' אופנהיימר בנוגע לגידול אבטיחים ללא גרעינים, 11.7.1954 (J15\11119)
ידיעה על האבטיחים החדשים בעיתון "על המשמר", 16 ביולי 1954 ובעיתון "זמנים", 18 ביולי 1954.
בעקבות המלצותיו של אברהם הדס נמשך הניסוי לגידול האבטיחים עונה נוספת, אך התוצאות לא היה מעודדות ובפיק"א החליטו לבדוק אם בארצות נוספות במזרח הקרוב או בארצות הים התיכון עסקו בגידול אבטיחים חסרי גרעינים. הדס פנה למשרד החוץ בבקשה לנציגי ישראל בארצות השונות לאתר מידע בנוגע לפיתוח הזרעים המיוחדים. הבירור העלה כי חקלאים מעטים, אם בכלל, ניסו לגדל אבטיחים חסרי גרעינים, ובכל מקרה לא גידלו כמויות לשיווק מסחרי. פיק"א החליטה לוותר על הניסיונות לגידול האבטיח החדיש בשל עלויות הייצור הגבוהות.
מכתב מאברהם הדס למשרד החוץ, J15\11119) 11.4.1956)
אבטיחים ללא גרעינים נכנסו לשוק הישראלי רק לקראת סוף שנות ה-80, ומאז תופסים אחוז ניכר ממכירות האבטיחים. עם זאת עדיין מגדלים אבטיחים עם גרעינים עבור חובבי הנוסטלגיה (שטוענים כי אבטיח עם גרעינים טעים יותר) וגם עבור גרעיני אבטיח לפיצוח.
ילדה אוכלת אבטיח, צלם: חנן שדה (NCHS\593452)