ושבו בנים לגבולם

במהלך קרבות מלחמת העצמאות נלקחו כ־700 חיילים ואזרחים ישראלים בשבי הירדני, ועוד כ־135 בשבי המצרי. השבויים שנלקחו לירדן הובלו מאתרי קרבות שונים בירושלים וסביבתה, מגוש עציון, מאזור לטרון ומאזור ים המלח ושוכנו במחנה באום אל־ג'ימאל, בצפון המדינה. כבר ביוני 1948 שחררו הירדנים את הנשים השבויות. קבוצה קטנה נוספת שוחררה בסוף נובמבר, עם החתימה על הסכם ההפוגה בירושלים, שעליו חתמו סא"ל משה דיין, מפקדת הכוחות הישראלים בירושלים, וקולונל עבדאללה א־תל, מפקד הכוחות הירדניים.

בעיתונות דווח למחרת כי "לוחמי העיר העתיקה ששוחררו מן השבי הירדני עם הפסקת האש בירושלים, הגיעו במכוניות הצלב האדום לכיוון הגבול בין ישראל לירדן סמוך ללטרון, שם הועברו לידי הכוחות הישראלים. הם קיבלו ממתקים ועוגות. תחילה נערכה להם קבלת פנים בבית המושל ברמלה ואז הועברו לבית הבראה ליד תל אביב" ("המשקיף", 1.12.1949)​

במחנה שבויים בעבר הירדן: מגיני הרובע היהודי. עומד מימין: הרב שלמה מן־ההר (ברגמן), נובמבר 1948 (PHG\1024504)

השבויים הישראלים, ממגִני הרובע היהודי, חוזרים מהשבי בירדן. לצדם הנציג הישראלי בצלב האדום, ד"ר שטינברג, 30 בנובמבר 1948. צלם: צ'סניק פרד, אוסף קרן היסוד (PHKH\1287028)

השבויים הנוספים שוחררו מירדן עם תחילת השיחות על הסכם שביתת הנשק, שנערכו ברודוס. הם חזרו הביתה בחלוקה לחמש קבוצות שהגיעו ארצה במהלך פברואר–מרץ 1949. הקבוצה הראשונה, ובה 94 שבויים, יצאה מהמחנה בירדן לפנות בוקר והועברה לישראל ב"מעבר מנדלבאום" בירושלים. את פניהם במחסום קיבלו הורים וקרובים, ומשם נסעו לקיבוץ קריית ענבים –  שם נערכה לכבודם קבלת פנים.

בין השבויים בקבוצה זו היו גם ממגִני גוש עציון, שנשבו עם נפילת הגוש ב־14 במאי 1948. עם הגעתם לחדר האוכל בקרית ענבים התכנסו והתייחדו עם זכרם של חבריהם, שנפלו בקרבות על גוש עציון שמונה חודשים קודם לכן. בהמשך הועברו כל משוחררי השבי למחנה מעבר, ומשם שוחררו לביתם עוד באותו היום.

שיירת השבויים הישראלים ששוחררו מירדן מגיעה לקבלת פנים בקריית ענבים, פברואר 1949. אוסף קרן היסוד (PHKH\1287134)

שבויים ישראלים ששוחררו מהשבי הירדני דרך ירושלים, בדרכם הביתה, 1949. אוסף פילדלפיה (PHL\1088636)

מרבית השבויים בשבי מצרים היו מאנשי ניצנים, שנשבו עם נפילתה בידי הצבא המצרי ביוני 1948. השבויים הובלו דרך עזה ואל־עריש אל מחנה עבאסיה בסמוך לקהיר, שם הצטרפו אליהם עוד כ־30 שבויים מהקרבות בדרום. חמישה מן השבויים שוחררו כבר בינואר 1949, והנותרים חזרו לארץ בשלוש קבוצות, במרץ 1949, לאחר שנחתמו הסכמי שביתת הנשק ברודוס.

מבצע חילופי השבויים נערך בשטח המצרי בק"מ ה־97 על הכביש עזה־אל־בוריר. בקבוצת הישראלים הראשונה שוחררו הפצועים, וכבר בדרך ניתן להם סיוע רפואי. לאחר שעברו את הגבול הם נלקחו לניצנים, שם נערכה לכבודם קבלת פנים וארוחה חגיגית.

קצינים ישראלים, קצינים מצרים ונציגי הצלב האדום דנים בחילופי שבויים בק"מ ה־97 על הכביש בין עזה לקהיר, מרץ 1949 (PHG\1072965)

חיילות וחיילים ישראליים ופקידים מצריים ממתינים לחילופי השבויים בין ישראל למצרים, על הכביש בין עזה לקהיר, מרץ 1949. אוסף פילדלפיה ((PHL\1088635

שבויים ישראליים מוחלפים תמורת שבויים מצריים, ברקע אמבולנסים של הצלב האדום, על הכביש בין עזה לקהיר, מרץ 1949. אוסף פילדלפיה (PHL\1088638)

שבויים ישראלים משוחררים ממצרים, בדרכם לצד הישראלי, מרץ 1949 (PHG\1009841)

השבויים הישראלים בדרכם מהשיירה המצרית לצד הישראלי, מרץ 1949 (PHG\1072964)

חייל ישראלי ששוחרר מהשבי המצרי, במפגש ראשון עם אשתו ואחותו, מרץ 1949. אוסף פילדלפיה (PHL\1088637)​