תחיית הטכניון

 

מאת: הילה כהן

 

בעת שסייר בארץ ישראל ב־1907 הגה ד"ר פאול נתן, מייסד חברת "עזרה" הגרמנית, את חזון הקמתו של מוסד ללימודים טכניים גבוהים, "הטכניקום". הוא צפה כי חיפה תהפוך למרכז תעשייתי ותחבורתי משמעותי ובחר להקים בה את המוסד, בתקווה שבוגריו ישתלבו בעבודות פיתוח שיזמה האימפריה העות'מנית. לצד הטכניקום הוקם גם בית ספר תיכון, בדגש על לימוד מקצועות ריאליים, מתוך כוונה שבוגריו ימשיכו ללמוד במקום. אולם, דרכו של המוסד הייתה רצופה מכשולים. הסערה שקמה ביישוב היהודי סביב ההחלטה ללמד בגרמנית ("מלחמת השפות"), ולאחריה מלחמת העולם הראשונה, עיכבו את פתיחתו. הטלטלות הובילו את חברת "עזרה" לפשיטת רגל, והיא נאלצה למכור את הקרקע ואת המבנים שבנייתם טרם הושלמה להסתדרות הציונית ב־1920.

הנחת אבן הפינה לטכניון, גלויה של חברת "לבנון", תרע"ב, 1912 (PHZPR\1254946)

 

העתק נוטריוני של ההסכם בין חברת "עזרה" לבין אוטו ורבורג בנוגע להעברת הבעלות על הטכניקום, פברואר 1920 (L3\604)

בניין הטכניון במהלך עבודות הבנייה, 1913 (PHAL\1625664)

 

הצבא הגרמני תפס את בנייני הטכניקום עוד ב־1917 והם הוסבו למכון חיטוי ולבית מטבחיים. בהמשך אותה השנה הפך הצבא הטורקי את האתר לבית חולים. עם כיבוש חיפה בידי הבריטים ב־1918, הוקם בית חולים צבאי במבנה בית הספר התיכון ולצדו מחנה צריפים ואוהלים, כיוון ששאר המבנים לא היו ראויים למגורים. בנייני הטכניקום שנמסרו לוועד הצירים בירושלים ניזוקו קשות: הקירות היו פרוצים, הציוד והמכשירים נהרסו ומכון המים המקומי סבל מתקלות חוזרות ונשנות. רוב המכונות נגנבו או נמכרו בימי המלחמה, והיה צורך בגיוס משאבים לתיקונים ולרכישת ציוד. ד"ר חיים ויצמן היה הרוח החיה במאמצי גיוס הכספים, בעוד תוכניות ההנהלה הציונית לפתיחה מחודשת נדחו בשל מחסור באמצעים. 

בניין הטכניון בימי המלחמה בזמן ששימש כמכון חיטוי לצבא הגרמני (PHPS\1325924)

מחנה אוהלים בשטח הטכניון, 1920-1 (PHAL\1617097)

 

נוסף לשיקום הפיזי, התעוררו חילוקי דעות בנוגע לייעודו של המוסד. מראשיתו תוכנן המקום להיות בית ספר טכני גבוה, בדומה ל"פוליטכניקום" אירופי, שנועד להכשיר טכנאים, עוזרי מהנדסים ומנהלי עבודה לתעשייה ולבנייה. כעת, לאור מצבה של ארץ ישראל לאחר המלחמה, עלתה השאלה אם יש צורך במוסד ללימודים טכניים גבוהים, ואולי מוטב להסתפק בהכשרה טכנית בסיסית בלבד. בהסתדרות הציונית הוחלט לערוך התייעצות עם מומחים מהארץ ומחו"ל לצורך גיבוש מסקנות.

 

במכתב ששלח בראשית 1920 אשר גינצברג ("אחד העם"), מזכיר המשרד המרכזי של ההסתדרות בלונדון, אל המחלקה הטכנית של ועד הצירים בירושלים, הוא תיאר את הקשיים הכספיים בהקמת הטכניקום לצד חילוקי הדעות בנוגע לדמותו של המוסד ולמורים מתאימים. הוא ציין כי תחילה התמקדה המחלוקת בנחיצותן של סדנאות ובתי מלאכה לצד הטכניקום: היו שטענו כי הן הכרחיות לצורך התנסות מעשית, בלעדיה לא ניתן להכשיר את המהנדסים, בעוד אחרים גרסו כי אין בהם תועלת ממשית. בהמשך, אישים כפרופ' אוטו ורבורג והמהנדס גדליהו וילבושביץ תהו אם יש צורך במוסד עצמו. לטענתם "אין בא"י מקום אלא למספר מצער מהנדסים, וכאלה יבואו להתם יותר מדי מהגולה; ומאידך גיסא, יש ויש צרך גדול בארץ בפועלים טכניים ובמשגיחים טכניים." גינצברג סבר כי כדי לגבש עמדה סופית בעניין יש להתייעץ עם המומחים המקומיים בארץ ישראל.

"בתנאים הכספיים הנוכחים מן הנמנע הוא להבטיח בכלל ולהתחייב כלפי הנציב העליון בפרט, לפתוח את הטכניקום בקרוב." מכתב מאשר גינצברג אל המחלקה הטכנית של ועד הצירים בירושלים, 15.10.1920 (L3\604)

 

חודשים אחדים לאחר מכן, שלחה המחלקה הטכנית עדכון ללשכת החינוך והתרבות בלונדון. לאחר סבב שיחות עם המהנדסים וילבושביץ ומרדכי הקר ועם ד"ר דוד אידר, ראש המחלקה המדינית של ההנהלה הציונית בירושלים, התקבלה עצתם "שהטכניקום יכוון לעבודת המעש." המומחים סברו שגלי העלייה לארץ מביאים איתם בעלי מקצוע ברמה גבוהה, אך לעומת זאת קיים מחסור "באנשים שיוכלו להקים בנינים, להיות מכוננים בבתי החרושת ובמסלות הברזל." לפיכך יש להכניס שינויים בתוכנית המקורית של חברת "עזרה" ולהתמקד בהוראת התפקידים הטכניים.

מכתב מהמחלקה הטכנית אל לשכת החינוך והתרבות במשרדי ההסתדרות בלונדון בנוגע להתארגנות להפעלת הטכניון, ח' אדר תר"פ (L3\604)

הטכניון בחיפה, 1924. צלם: יעקב בן־דב (GNYBD\400588)

 

תהליך שיקום בנייני הטכניון היה ממושך ונפרש על פני חמש שנים, במהלכן גויסו הכספים, נרכשו מכונות וציוד לימודים וגובשה תוכנית הלימודים. כמו כן, אותרו אנשי מקצוע מיומנים, בעלי כישרון בהוראה ודוברי עברית עבור סגל ההוראה והניהול. אלברט איינשטיין ביקר במקום ב־1923 ושנה לאחר מכן נאות לכהן כנשיא ועד המוסד. בספטמבר 1924 התקבלה הצעתו של חיים נחמן ביאליק לקרוא לבית הספר הטכני בשם העברי "תכניון", מהמילה העברית "תֶּכֶן". בדצמבר 1924 החלו שיעורי הערב ובחינות הקבלה הראשונות , ובהמשך גם הלימודים הסדירים במחלקת הבנייה והסלילה.

מודעה בעיתון "הארץ" על פתיחת מחלקת הבניה והסלילה ופתיחת קורסי ערב בטכניון, 9 בדצמבר, 1924.

 

טקס הפתיחה הרשמי נערך בט"ו בשבט, 9 בפברואר 1925, בהשתתפות נכבדי היישוב היהודי והממשל הבריטי. מנחם אוסישקין, מהוועד המנהל של הטכניון ויו"ר קק"ל, פתח בדברים: "בט"ו בשבט ראש־השנה לאילנות והתחדשות הטבע, אנו מוסרים לעם היושב בארץ־ישראל את המוסד הראשון, שתפקידו להכניס את הידיעות של המדע השמושי בכל מקצעות העבודה." הוא הזכיר את המחלוקת ההיסטורית בנוגע לשפת ההוראה במקום, והדגיש כי "במוסד התכניון הזה תהיה השפה העברית השלטת בכל מקצעות הלמודים... לפרופסרים ולמורים תפקיד גדול – יחד עם תחית התכניון ליצור גם את השפה העברית התכנית [טכנית, ה.כ.]."

 

ה"תכניון" הוכר כמוסד טכני גבוה ב־1928, ובשנה שלאחר מכן קיבלו הסטודנטים הראשונים תעודת מהנדס. שמו נקבע באופן רשמי ל"טכניון – מכון טכנולוגי לישראל" בשנות ה־50.

"התפקיד של התכניון בחיפה הוא לעזֹר להתפתחות התכנית והתעשיתית של א"י ולסיע לבנין הבית הלאומי העברי ע"י בִצור היסוד הזה." תכנית הלימודים בטכניון לשנת תרפ"ו (J17\8310)

בית המלאכה והמסגרייה בטכניון (PHAL\1614071)

בוגרי קורס המסגרים בטכניון, ספטמבר 1925 (PHG\1072139)

​~ פורסם ב- 29.1.2026 ~​