"אלטנוילנד" במראה חדש

כיאה לסופר, עיתונאי וחוקר הייתה לנחום סוקולוב ספרייה ענקית, עשירה ומגוונת. כ-3,500 ספרים שצבר בביתו במהלך חייו הועברו למשמרת הארכיון הציוני יחד עם ארכיונו האישי. אחד מהפריטים היפים והייחודיים מאוסף זה הוא הספר "תל אביב". מדובר בתרגום לעברית, שהכין סוקולוב לספר "אלטנוילנד", שנכרך מחדש בכריכה אומנותית.

 

סוקולוב נולד ב-1859 בעיירה וישוגרוד באימפריה הרוסית (פולין של ימינו). הוא למד מקצועות קודש ולימודים כלליים, וסיים את לימודיו בהצטיינות יתרה. מגיל צעיר למד שפות אחדות. הוא שלט בהן היטב, והיה בקיא בספרות הרוסית, הגרמנית, האנגלית, הצרפתית והאיטלקית.

כרטיס אקסליבריס, שצורף לספרים מספרייתו האישית של נחום סוקולוב, בעיצובו של האומן מישל פינגסטן, שאייר אדם הרוכן על ספריו על רקע מגן דוד ודמויות נוספות.

 

לאחר קריירה כושלת כסוחר גילה סוקולוב מקור פרנסה מבטיח יותר. הוא החל לכתוב בעיתון העברי "הצפירה", שזכה להצלחה רבה בכל אירופה ובין קוראיו נמנו יהודים משכילים וחרדים כאחד. טוריו של סוקולוב היו פופולאריים במיוחד בקרב הקוראים בשל סגנונו הבהיר וההומוריסטי, ששילב עברית עממית עם מילים לועזיות בעת הצורך. סוקולוב מונה כשותף לעורך "הצפירה" חיים זליג סלונימסקי, ולאחר מותו קיבל לידיו את הבעלות על העיתון. בהובלתו של סוקולוב הפך עיתון "הצפירה" משבועון ליומון, שכלל דיווחים חדשותיים רבים יותר, והושם דגש על המדורים הספרותיים.

נחום סוקולוב בימי הקונגרס הציוני הראשון, 1897 (PHG\1001474)

 

באותה עת הפעילות הציונית לא משכה את לבו של סוקולוב, והוא אף פרסם מאמרים ביקורתיים נגד הרצל. סוקולוב הגיע אל הקונגרס הציוני הראשון כעיתונאי כדי לסקר אותו עבור "הצפירה" ועבר מהפך. הוא הצטרף בהתלהבות לתומכיו של הרצל ולמצדדים בציונות המדינית. אם עד אז "הצפירה" היה עיתון ניטראלי ללא קו מנחה, כעת החל לשרת את ההסברה הציונית ולהפיץ את רעיונותיה. בזכות העיתון הפופולארי נוספו לתנועה חברים ופעילים רבים.

 

נוסף על עיסוקו כעיתונאי סוקולוב חיבר ותרגם ספרים. הרצל בחר בו כדי לתרגם לעברית את ספרו "אלטנוילנד", וכבר באפריל 1902 מסר לו את כתב היד של הספר, שאותו עמד לסיים. מלאכת התרגום הושלמה עוד לפני שהספר יצא לאור בתחילת אוקטובר 1902, וכך זמן קצר לאחר מכן פורסמו גם התרגומים הראשונים לעברית וליידיש. התרגום ליידיש הוכן על ידי ד"ר ישראל איסידור אליישֶב, סופר ומבקר ספרות יידיש ידוע.

מכתב מאת סוקולוב להרצל בנוגע לתרגום ספרו  "אלטנוילנד", 13 לאוגוסט 1902:

"דוקטור יקר, התרגום של "Altneulande" שלך די מתקדם. בעוד 2-3 שבועות תופיע האצווה הראשונה (2 גיליונות מודפסים) בו זמנית בעברית ובז'רגון [יידיש]... אני עובד על התרגום לעברית, בעוד שעל הז'רגון עובד מתרגם משובח, ד"ר. אליישב. התרגומים הם מילה במילה (בהתחשב בכל התיקונים), וסופקה פריסה טיפוגרפית יפה... אני מאמין שתושג הצלחה חומרית ומוסרית טובה." (H1\1863)

 

 

סוקולוב התפנה מעיסוקיו הרבים לתרגום "אלטנוילנד", וכתב להרצל בספטמבר 1902 כי "הנני מעריך את עבודתך עד כדי כך, שאגש באהבה ויראת כבוד לתרגומה." הוא מוסיף ומתאר שהאתגר המרכזי במלאכת התרגום היה מציאת שם מתאים בעברית, שיעביר את המשמעות הגרמנית, יישמע קליט, ויהיה קצר. סוקולוב הצליח למצוא שם, שענה על כל הדרישות, והיה גאה בו מאוד: "תל אביב". המילה "תל" ייצגה את הישן, המילה "אביב" ייצגה את החדש.

מכתב מאת סוקולוב להרצל בנוגע לתרגום "אלטנוילנד", 1 לספטמבר 1902:

"אני כרגע, אומנם עסוק מאוד, כי נוסף להתחייבויותיי הספרותיות המרובות הנני מתעסק כעת בסיפור היסטורי רב היקף מתקופת בר-כוכבא... מאידך הנני מעריך את עבודתך עד כדי כך, שאגש באהבה ויראת כבוד לתרגומה. אינך איש מומחה בשפה העברית, אולם יעניין אותך בוודאי לדעת כי הקושי הגדול בשבילי הוא תרגום שם הספר. כי בשפה העברית אי אפשר ליצור מילה מורכבת משלושה חלקים – דבר שבשפה הגרמנית אפשר ליצור בקלות. מאידך שלוש מילות ארוכות לא יהיה בסדר וללא צליל מאחר שהשפה העברית מצומצמת יותר ויש לה מובן עמום יותר מן השפה הגרמנית. הצלחתי למצוא שם שהנני מתפעל ממנו, כי הוא גם קצר כמו השם הגרמני. שלוש הברות, אבל יש לו משמעות יתרה, משמעות היסטורית סמלית. השם העברי הוא תל אביב זה שם מקום בתנ"ך ולכן קלאסי יותר ממילה שנוצרה מחדש ויש בו אותו הקשר בין דבר חדש וישן. תל אביב – תל שממנו יוצא אביב חדש." (H1\1863)

 

 

כאשר מלאו 25 שנה לעבודתו הספרותית של סוקולוב התארגן בוורשה ועד מיוחד, שכינס לספר כתבים נבחרים שלו, וערך לכבודו מסיבה חגיגית במרץ 1904 בהשתתפות משלחות של אגודות ציוניות ושל סופרים, שהגיעו לחלוק לו כבוד. סוקולוב ומשפחתו הגיעו אל המסיבה בכרכרה מפוארת, ואורחיו נהנו מארוחה עשירה עם מנות, שקיבלו את שמות ספריו. מלבד נאומי האורחים המכובדים ונאומו של חתן השמחה הוקראו מברקי ברכה, שנשלחו לסוקולוב ובראשם מברק עם איחולים מאת הרצל.

תיאור המתנות הייחודיות, שהוגשו לסוקולוב, פורסם בהרחבה בעיתון "הצפירה", ובו דווח בהמשכים על "חג יובלו הספרותי של נחום סוקולוב". בין המתנות הייתה מהדורה חגיגית של הספר "תל אביב" בכריכה מיוחדת, שנעשתה בידי אברהם קעמאן, בעל עסק לכריכת ספרים. עותק של התרגום העברי נכרך מחדש בכריכה לבנה זוהרת, ועליה הוטבעו שם הספר בזהב ואיור של מפרשית שטה על פני המים.  ב"הצפירה" תיעדו את השי: "מבין יתר התשורות שנתקבלו נשמטה [מהדיווח הקודם] תשורת א.קאמען – תל-אביב בכריכה מפוארה מאד מעשה ידי עצמו". לעותק הייחודי נשמר מקום של כבוד בספרייתו של סוקולוב וכעת הוא שמור בארכיון הציוני.

קופסא חגיגית מעוצבת כספר, בתוכה הונח הספר "תל אביב" ועליה מוטבעת הקדשה: "למר נ. סוקולוב, ליום מלת חמש ועשרים שנה לעבודתו הספרותית מאת א' קאמען ווערשא ד' ניסן תרס"ד" (SOK\92433)

הספר "תל אביב" בכריכה חדשה ומפוארת, לצידו כרטיס אקסליבריס מספריית סוקולוב (SOK\92433)​

עיתון "הצפירה" מדווח על החגיגות. מימין הכתבה על האירוע (25 במרץ 1904), ומשמאל תוספת לדיווח הראשוני ("השמטות", 29 במרץ) כולל אזכור מלאכתו של קאמען.

שער הספר "תל אביב" בתרגומו של סוקולוב. על השער מופיע המשפט הידוע "אם תרצו אין זאת אגדה" (SOK\92433)