גרפיטי בשירות הכותל

בשנים 1929-1928 גדלה המתיחות סביב הכותל המערבי בין היהודים לערבים. בצום ט' באב תרפ"ט בנוסף לתפילה הנהוגה ברחבת הכותל קיימה קבוצת יהודים הפגנה נגד הגבלות הבריטים על התפילה בכותל. בימים שלאחר מכן החלו הערבים במהומות בירושלים וברחבי הארץ. בעקבות המאורעות הקשים הקימו הבריטים את "ועדת שו" (Shaw) ולאחריה את "ועדת הכותל המערבי" באישור חבר הלאומים, שפעלה בקיץ 1930 לבדיקת הסיבות לסכסוך סביב הכותל ולבירור זכויות התפילה של היהודים במקום. בפני ועדת הכותל הופיעו נציגים יהודים וערבים, שהסבירו מהי חזקתם על האתר הקדוש.

ועדת הכותל המערבי בפגישה עם חברי המשלחת היהודית, ביניהם: דוד ילין, עו"ד מרדכי עליאש, 

משה בלויא, יצחק בן-צבי והרב עוזיאל. מאוסף צבי אורון (NZO\627601)

נציגי המשלחת היהודית הביאו בפני הוועדה עדויות שונות לנוכחות יהודית ארוכת שנים בכותל המערבי. הם ביקשו להפריך את הטענה, כי האתר היה קדוש למוסלמים בעבר, וניסו להוכיח, כי לתושבים המוסלמים המקומיים לא הפריעה הימצאותם של היהודים במקום. אחת הראיות להוכחת הטיעונים הללו הייתה מנהג ידוע באותם ימים – רישום כתובות "גרפיטי" עתיקות בעברית על אבני הכותל.

עולי רגל יהודים, שהגיעו בעבר לאתרים קדושים והכותל ביניהם, נהגו לכתוב עם צבע או לחקוק על הקיר בפטיש ובאזמל שם או פסוק בשפת הקודש מתוך כבוד למקום, שאליו הגיעו. מתחילת המאה ה-20 החל נוהג זה לקבל משמעות הפוכה, ונתפש בציבור היהודי כוונדליזם. למרות הקשרו השלילי של המנהג הוא שירת את המשלחת היהודית כהוכחה בפני ועדת הכותל.

יהודים מתפללים ליד הכותל המערבי, ועל אבני הכותל כתובים שמות ופסוקים בעברית.

התמונה צולמה ביום הכיפורים בראשית המאה ה-20 ע"י חברי המושבה האמריקאית בירושלים, 

והוגשה לחברי "ועדת הכותל המערבי" מטעם הנציגות היהודית. (PHAL\1655567)

קרוב למועד ביקורה של הוועדה נמחקו כתובות רבות מהכותל, והנציגים היהודים רמזו, כי היה זה ניסיון ערבי להכחיש את זכויותיהם. למזלם "הגרפיטי" הונצח בתמונות מוקדמות של הכותל. אחד מן המוצגים, שהגישה המשלחת היהודית לוועדה, היה אלבום עם תמונות עבר של הכותל, שבהן נראו בבירור הכתובות העבריות. בארכיון הציוני השתמר אלבום תמונות שחור מקרטון רך ומתפורר, שעליו כתוב בכתב יד "אלבום הכותל המערבי". אומנם מצוין עליו, כי הוא הוגש לוועדה, אך חלק מן התמונות חוזרות על עצמן, ולכן נראה כי מדובר ב"עותק עבודה" ולא במוצג המקורי. תמונותיו נסרקו וצורפו לאוספי התצלומים של הארכיון. עיון באלבום מאפשר לעקוב אחר טיעוני המשלחת היהודית.​

"אלבום הכותל" עם תמונות הכותל המערבי, שהוגש לוועדה בתור מוצג.

 

תצלום של "בית מושב זקנים וזקנות בירושלים" מתפללים ליד הכותל המערבי ב-1912, ובו נראות 

בבירור הכתובות בעברית. (PHAL\1655565)

ב"אלבום הכותל" שולבו גם איורים מתוך ספרים מוקדמים, שבהם נראים יהודים מתפללים ליד הכותל המערבי. הספרים נכתבו בידי מחברים שונים מארצות שונות, ובכולם מתואר הכותל כמקום תפילה וקינה של יהודים. 

"מקום הקינה של היהודים", איור מתוך הספר הגרמני "ארץ הקודש והמקומות הקדושים" 

מאת ד"ר פרדיננד יאנר (rJaenne), 1869. (PHAL\1655553)

איור של יהודים מתפללים ליד הכותל מתוך הספר הרוסי "דרך העולם" 

מאת ד"ר א. ו. טליסב (vTelise), 1894 (PHAL\1655554)

איור של יהודים מתפללים ליד הכותל מתוך הספר האנגלי "סיורים בירושלים, בעיר ובסביבתה", 

מאת ויליאם הנרי בארטלט (tBartlet), 1844. המסע נערך כבר ב-1842. (PHAL\1655555)

באלבום שובצו גם תמונות, שצולמו בידי צלמים ידועים בירושלים החל מסוף המאה ה-19, שבהן נראים מתפללים יושבים על ספסלים או על כיסאות. תמונות אלה שימשו עדות לכך שבמשך מאות שנים ניתן היה להביא חפצים לרחבת התפילה – זאת בניגוד לאיסור החדש יחסית, שהחיל השלטון העות'מני ב-1911 ואותו שימרו הבריטים.

גלויה עם תמונה של מתפללים יהודים ליד הכותל, צולמה ע"י מר לארסון (nLarso), 

המושבה האמריקאית בירושלים ב-1905 לערך. (PHAL\1655557)

תצלום של מתפללים יהודים בכותל, שפורסם בכתב העת הגרמני "תמונות מלחמה" ((Kriegsbilder, 

בזמן מלחמת העולם הראשונה. (PHAL\1655562)

מתפללים יהודים שתועדו על ידי הצלמים לנהרט ולנדרוק (Lenhert & Landrock) ב־1912. (PHAL\1655561)

מתפללים יהודים בכותל, שתועדו על ידי הצלם היהודי צדוק בסן ב־1914. (PHAL\1655568)

יהודים בכותל ב־1895, תיעוד של הצלם בונפילס (sBonfil) (PHAL\1655564)

  

"מקום הבכי של היהודים", התצלום מ־1905 לערך פורסם בספרו של אחמד ג'אמל פחה 

"עתיקות סוריה, ארץ ישראל ומערב ערב", 1918. (PHAL\1655559)

בעדותו המסכמת מול חברי הוועדה הסביר דוד ילין, מנציגי המשלחת היהודית, כי הכתובות בעברית נכתבו על קירות הכותל "מצד אנשים שחשבו כי בחקקם שמם בקיר הקדוש הזה יהיה להם הדבר לסגולה לאריכות ימים". הוא הדגיש, כי "חציבת כתובות כאלה דרשה להביא סולמות ופועלים מיוחדים כדי לחקקן בעצם היום לעיני כל רואים מיושבי המקום המוסלמים... ומעולם לא שמענו כי איזה מוסלמי שהוא יביע אפילו צל של מחאה כנגד הדבר הזה, ואפילו לא אלה הגרים בבתים שממול לכותל". עם זאת, ילין הסתייג מנוהג זה: "אנחנו לפי טעמנו בימינו אלה חושבים כי דבר זה אינו יאה למקום שמקדישים ומעריצים אותו... אבל אין זה משנה את העובדה כי הכתובות הן דבר שבמציאות ומהן עוד מלפני דורות". הוא סיים את נאומו בנימה פייסנית: "אברהם אבינו המשותף אמר לבן אחיו: 'אל נא תהי מריבה ביני ובינך...כי אנשים אחים אנחנו', ואת הקריאה הזאת הננו קוראים גם אליכם בני דודנו היום: אל נא תהי מריבה בינינו וביניכם".

נאומו המסכם של דוד ילין בפני הוועדה בתרגום לערבית. החוברת הופצה בקרב הערבים בארצות 

השכנות במטרה להגיע להבנה בין הצדדים (KH4\21154)

מסקנות הוועדה היו, כי יישמר הסטטוס קוו בכותל: הבעלות עליו תישאר של המוסלמים, אך ליהודים תותר התפילה ברחבה ללא הפרעה בכפוף למגבלות. נאסר עליהם להביא כסאות וספסלים או להציב מחיצה, וכן נאסר לתקוע בשופר במוצאי יום הכיפורים. בשבתות ובחגים הותר להביא ארון קודש. על דבר אחד הסכימו כולם – יהודים, ערבים ובריטים כאחד - והוא שאין לכתוב על אבני הכותל, ואכן מאז מנהג זה פסק לחלוטין.

לקריאה נוספת:

• "איך הפך ה"גרפיטי" בכותל מהצהרת אמונה לתופעה מגונה?" בלוג של יאיר ולך ב"הסדנה להיסטוריה חברתית" של "הארץ", 27.12.2017.
• "קדושה בעין הסערה: הכותל המערבי בין יהדות לישראליות 2000-1967" מאת דורון בר וקובי כהן-הטב, הוצאת ספרים ע"ש י"ל מאגנס, האוניברסיטה העברית, ירושלים, 2021.

​​​​​​​