'ועד ההצלה' הוקם זמן קצר לאחר שהתגבשה בקרב הנהגת היישוב בארץ ההבנה, שיהדות אירופה נמצאת בסכנת השמדה ממשית. לקח זמן רב עד שחומרת מעשיהם של הנאצים חִלחלה לתובנת הנהגת היישוב. בין אם היו אלה עדויות של הממשלה הפולנית הגולה או עדויות מאוחרות של יהודים, שנחלצו מפולין, הבינה הנהגת היישוב רק בסוף 1942, שבאירופה מתנהל מסע השמדה ממשי ושיטתי של האוכלוסייה היהודית.
ועד ההצלה בראשותו של יצחק גרינבוים, 1945 (PHG\1086977)
ב-22 לנובמבר 1942 הוקם ועד ההצלה. בראשות הוועד עמד יצחק גרינבוים, והוא כלל נציגים של הזרמים העיקריים בהנהגת היישוב בארץ. מספר חודשים לאחר מכן, בתחילת 1943, התארגנה משלחת מטעם ועד ההצלה לנסיעה לקושטא שבטורקיה כדי לארגן את הפעילות המעשית של הצלת יהדות אירופה ואת החילוץ של יהודים מאירופה הכבושה בידי הנאצים, בעיקר לארץ ישראל. בראש המשלחת עמד איש הסוכנות היהודית חיים ברלס.
ראש המשלחת לקושטא, חיים ברלס (PHG\1092965)
ההחלטה לרכז את פעילות המשלחת בקושטא נבעה מהרצון לנצל את הניטרליות של טורקיה במלחמה כמו גם את הקִרבה הגיאוגרפית של קושטא למדינות הבלקן ומזרח אירופה, שם הייתה קהילה יהודית גדולה בסכנת השמדה. קושטא רחשה בתקופה זו פעילות דיפלומטית בינלאומית, שהתנהלה לעִתים בתחום האפור בין מדיניות גלויה לפעילות חשאית. בהתחשב בניטרליות של טורקיה לא פעלה המשלחת באופן רשמי או גלוי, אולם פעילותה הייתה חשופה לפקידות הטורקית ולשחקנים הדיפלומטיים המרכזיים במקום.
המשלחת פעלה ללא לאות במהלך המלחמה ולאחריה בניסיונות לחלץ ולהציל יהודים במדינות הכיבוש ממלתעות מכונת ההשמדה הנאצית. היה זה מאמץ סיזיפי ארוך ומלא אכזבות, אבל היו בו גם נקודות אור של הצלחות נקודתיות. חיים ברלס סיכם את פעילות המשלחת בתקופה שבין אוקטובר 1943 לספטמבר 1944 בדו"ח מיוחד, שבו ציין כי יותר מ-5,000 יהודים מארצות הכיבוש הנאצי היגרו לארץ ישראל בזכות פעילותה. מהדו"ח אנו נחשפים למאמצים הרבים, שהשקיעו אנשי המשלחת בחילוץ יהודים ולדרכים, שבהם תכננו ולעתים אף הצליחו לבצע את החילוץ.
.jpg)
מתוך דין וחשבון על הפעולות בתורכיה בעניני עליה והצלה בתקופת אוקטובר 1943-ספטמבר 1944
מאת חיים ברלס (S26\1517)
עיקר הפעילות של המשלחת התמקדה בגיוסם של גורמים רשמיים לארגון ובהוצאה לפועל של מבצעי הגירה גדולים של יהודים ממדינות, שבהם הייתה ידועה סכנת השמדה. מדובר היה בלוגיסטיקה מסובכת במיוחד: קבלת הסכמת השלטון הבריטי לאפשר לפליטים היהודים להגיע לארץ ישראל (סרטיפיקטים), תיאום עם משרד החוץ הטורקי לגבי הגעת הפליטים לטורקיה כתחנת מעבר, השגת אישורי ממשלות מדינות הכיבוש ליציאת יהודים, ארגון הלוגיסטיקה הדרושה לשינוע הפליטים ברכבות ובאניות, ולבסוף השגת הסכמת הגרמנים לאפשר לנציגי הצלב האדום לממש את אישורי ההגירה.
המאמץ המרכזי והמתמשך ביותר של המשלחת היה הניסיון לחלץ אלפי יהודים מהונגריה, שבה כבר היה ידוע על משלוחים לפולין. במסגרת זו הוכנה תכנית לחילוץ כ-8,000 יהודים באניות מהונגריה דרך רומניה. אנשי המשלחת השקיעו מאמצים רבים בשכנוע השלטונות הבריטים לאשר את קליטת הפליטים בארץ, בקבלת אישור מטורקיה ומרומניה למעבר היהודים שם ובקבלת אישור ממשלת הונגריה לעזיבת היהודים ולתנועת הרכבות שבהן ישונעו. המשלחת כבר ארגנה ספינה להעברת הפליטים מנמל קוסטנצה לטורקיה וקרונות רכבת למעבר בהונגריה, אולם גם לאחר שהצליחו בכל המהלכים הללו, נתקלה התוכנית במכשול בלתי עביר – סירוב השלטונות הגרמניים ליציאת היהודים. בסיכומו של דבר הצליחו אנשי המשלחת להעביר במבצע מסועף ומסובך זה 160 יהודים בלבד.
מהלכים דומים אך נקודתיים הצליחו יותר, לפחות בחלק מהמקרים. דוגמה להצלחה כזו, שמומשה בידי המוסד לעלייה ב', היא עלייתה של קבוצת 239 יהודים מרומניה, שהפליגה עם הספינה "מילכה" (Milka) מקונסטנצה לטורקיה במרץ 1943, ומשם המשיכה במסע יבשתי לארץ ישראל. אנשי המשלחת בקושטא ניהלו את מבצע שחרור היהודים מרומניה, קבלת סרטיפיקטים מבריטים וקבלת העולים בטורקיה תוך שיתוך פעולה עם הציר האמריקני בטורקיה, לורנס שטיינהרדט, שסייע רבות לפעילי המשלחת.
מכתב תודה לבבי ששלח חיים ברלס למייג'ור ויטאל בשגרירות הבריטית בטורקיה על נתינת ויזות לארץ ישראל
לפליטים היהודים שהגיעו באניה 'מילקה', 1.4.1944 (S26\1311)
מברק ששלח חיים ברלס לשגריר האמריקני בטורקיה, לורנס שטיינהרדט, ובו הוא מודה לו על עזרתו בהצלת היהודים
שהפליגו בספינה 'מילקה' ומדווח על כך שהם עלו לרכבת לארץ ישראל, 31.3.1944 (S26\1311)
אף שבדרך כלל סירבו השלטונות הגרמניים ליציאת יהודים מהמדינות הכבושות, בוודאי אלה שכבר נשלחו למחנות הריכוז, היו מקרים מעטים שאנשי המשלחת הצליחו לחלץ יהודים מתוך המחנות. קבוצה של 282 יהודים, שכבר נשלחו מהולנד למחנות ההשמדה בברגן-בלזן ובויטל (Vittel), הועברו לטורקיה במסגרת הסכמי חילופין וניצלו. בדרך דומה הועברו 325 מיהודי הונגריה ממחנה ברגן-בלזן לשוויצריה, וגם חייהם ניצלו.
מתוך הדו"ח של חיים ברלס על פעילות המשלחת בנוגע להצלת יהודים מהמחנות 'ויטל' ו'ברגן בלזן', 1943-4 (S26\1517)
גולת הכותרת של הפעילות החשאית הייתה שליחת צנחני היישוב לשטחים הכבושים תוך שיתוף פעולה בין 'ההגנה' למודיעין הבריטי. ב-1944 התמנה וניה פומרניץ, איש המשלחת בקושטא, כאחראי על הקשר עם צנחני היישוב, והיה מעורב באופן ישיר בהפעלתם. גם במסגרת פעילות זו עסקו השליחים בהברחת יהודים למקום מבטחים, אם כי עיקר תרומתם הייתה במודיעין ובסיוע לחילוץ טייסי בעלות הברית, שצנחו בשטח אויב, או שבויי מלחמה שנמלטו.
כאמור, הצליחה המשלחת בשנים 1944-1943 להעלות ארצה רק 5,058 יהודים מארצות אירופה. 'טיפה בים' אל מול ממדי ההשמדה, שהתרחשה בפועל באותו הזמן, אבל עולם ומלואו עבור אלה שניצלו. בראייה היסטורית, לנוכח ממדי ההשמדה באירופה, לא ניתן לראות בפעילות ועד ההצלה הצלחה רבה, אולם בהתחשב בתנאים של פעילות תנועה לאומית, ללא מדינה וללא צבא, שנמצאת במאבק להגדרה עצמית בארץ ישראל, היה זה מאמץ ללא פשרות.