יוסי שטרן, 1992-1923, היה "צייר ירושלמי" במלוא מובן המילה. ילד קאיאר, הונגריה, הוא עלה לארץ ישראל לבדו בשנת 1940, בהיותו בן 17, באניית המעפילים "סקריה". במהלך המסע לישראל הוא התיידד עם בני הזוג מתילדה ונפתלי פלטין, חברי בית"ר, ובהגיעם ארצה, הם סייעו לנער הצעיר בתחילת דרכו בארץ ישראל. ידידות זו אִפשרה לו לממש את כישרונו בציור וללמוד ב"בצלאל". בשנותיו הראשונות בארץ, פרט ללימודים ב"בצלאל", היה שטרן חבר בגדודי העבודה של תנועת בית"ר, ועבד בסלילת כבישים ובפרדסים.
בשנים האחרונות של המנדט החל לדרוך כוכבו של שטרן. הוא עבד כעורך גרפי וכמאייר של ביטאון ההגנה - "המגן". לאחר קום המדינה שימש כעיתונאי-צייר בעיתונים שונים, כגון "ידיעות אחרונות", "דבר השבוע", "מעריב לנוער" ועוד. במקביל החל להציג תערוכות יחיד.
שטרן עסק בעיקר בנופי ירושלים, העיר בה התגורר מאז עלייתו ארצה ועד מותו. הוא תיעד "ירושלים של מטה" חיונית, עליזה ותוססת, ולא תמיד עשויה מזהב, מנחושת ומאור. סגנונו הייחודי, מעין "נאיביות מחוספסת", הפך לסימן ההיכר שלו. בין גיבורי עבודותיו היו קבצניה, תגרניה וקבוצות המיעוטים, שחיו בשולי הממלכה הירושלמית, שנעה בין קודש לחול, בין אצילות מעוררת יראה לעממיות מיוזעת ומלאת חיים.