דגל ישראל, שבמרכזו מגן דוד ולאורכו שני פסים כחולים, נמצא בחודשים
האחרונים במרכז הבמה. לדגל הציוני, דגל כחול-לבן יש היסטוריה ארוכה ורבת משמעות.
מעמדו כדגל הציוני התקבע זמן רב לפני הקמת המדינה. הוא שימש כסמל בחיי היומיום של
יהודים בארץ ובעולם, והונף במעמדים רשמיים ובימי חג של התנועה הציונית ושל היישוב
היהודי. הנחיות רשמיות לעיצובו כדגל המדינה נקבעו רק לאחר הקמתה, ובאלבום ההיסטורי
אפשר להתחקות אחר גלגוליו.
דוד וולפסון, עוזרו האישי של הרצל בראשית פעילות התנועה הציונית
(ולימים נשיאהּ השני), עסק בהכנות לקונגרס הציוני הראשון בבאזל, והתחבט בשאלה
באיזה דגל לקשט את אולם הקונגרס. בזכרונותיו כתב, כי "הבהיק רעיון במוחי: הרי
יש לנו דגל, לבן-כחול. הטלית אשר בה נתעטף בתפילתנו - טלית זו היא סמלנו. נוציא נא
את הטלית מנרתיקה ונגולל אותה לעיני ישראל ולעיני כל העמים. הזמנתי אז דגל
כחול-לבן ומגן דוד מצויר עליו. וכך בא
לעולם דגלנו הלאומי, המתנפנף על אולם הקונגרס."
הדגל הציוני מאחורי בימת הנשיאות באולם הקונגרס הציוני השלישי בבאזל
משלב בין הצעתו של הרצל
ל'דגל שבעת הכוכבים' ואריה במרכזו לבין הצעתו של וולפסון, 1899.
(PHG\1052686)
כמו לכל רעיון טוב לדגל הציוני ישנם
"אבות" נוספים, שקדמו לתנועה הציונית. בכתובים יש עדויות על הנפת דגל
כחול לבן עם מגן דוד כבר בחגיגות, שנערכו במושבות הראשונות - בראשון לציון בידי
ישראל בלקינד ובנס ציונה בידי מיכאל הלפרן. גם באגודות "חובבי ציון", שקדמו
לפעילותו של הרצל, השתמשו בדגלים בצבעי כחול לבן. בעידן שקדם לאינטרנט ולרשתות
החברתיות קשה לדעת, אם הייתה השפעה הדדית על השימוש בסמלי הטלית ומגן הדוד המסורתיים,
אך לא מפתיע, שהצעתו של וולפסון לדגל הציוני התקבלה בטבעיות רבה, וגברה על הצעתו
של הרצל לדגל שבעת הכוכבים.
מחלקת החותרים של ארגון הסטודנטים היהודים סביב הדגל הציוני בגירסה
משלהם,
1917 לערך (PHAL\1600959)
קבוצה ראשונה של רופאים ציונים מטעם "הדסה" בדרכם מארצות
הברית לארץ ישראל כדי לעזור בשיקום היישוב היהודי לאחר מלחמת העולם הראשונה, אוחזים
בדגל הציוני ובדגל ארה"ב, 1918. (PHG\1027131)
עם סיום מלחמת
העולם הראשונה שבו מגורשי תל אביב-יפו לבתיהם. ר' מנחם יצחק קליונר, מ"וועד
קהילת יהודי יפו ותל אביב", הציע לקבל את פני השבים עם הדגל הציוני על חלונות
הבתים. הוא הזמין כמות מסחרית של דגלים מבית חרושת בגרמניה, באמצעות האחים אליהו, שהיו
מבעלי חנות לתעשיית בדים ברחוב בוסטרוס ביפו. לפי עדותו "נחטפו" דגלים אלו ע"י תושבי תל אביב-יפו
והמושבות השכנות. ייצור דגלים מתוצרת הארץ החל כנראה רק לאחר שהוקם בית החרושת
לאריגה "ברקאי" בבני ברק, והם נעשו בהתאם למידות שקבעו קליונר והאחים
אליהו.
הדגל הציוני מתנוסס על בניין ברחוב בוסטרוס ביפו, תחילת שנות ה-20. (PHG\1004501)
אנשי היישוב בארץ ישראל הציבו את הדגל הציוני בטקסים רשמיים ובאירועים
חגיגיים. הוא הונף גם בהפגנות מחאה על הגבלות הממשל הבריטי ובעקבות המצב באירופה.
התנועה הציונית השתמשה בדגל הציוני בכינוסיה השונים, אך קבעה באופן רשמי את הדגל
הכחול-לבן ואת המנון "התקווה" כסמלי התנועה הציונית רק בקונגרס הציוני
הי"ח שנערך ב-1933.
תלמידי בית ספר מנס ציונה בחגיגות ט"ו בשבט ביער בן-שמן, 1929 (PHG\1015002)
תלמידים מניפים מגוון דגלים ציוניים בחגיגות ה-70 למנחם אוסישקין
בירושלים, 1933.
צילום: צבי אורון (אורושקס) (NZO\629749)
דגלי התנועה הציונית בישיבת הפתיחה של המועצה החמישית של הסוכנות
היהודית המורחבת לארץ ישראל, ציריך, 1937. על במת הנשיאות: יצחק גרינבוים, ארתור
רופין, מנחם אוסישקין, משה שרתוק, חיים ויצמן ודוד בן גוריון. (PHG\1016466)
הדגל הציוני בהפגנת היישוב היהודי בירושלים נגד הספר הלבן, 18.5.1939.
צילום: צבי אורון (אורושקס) (NZO\652058)
עם הקמת הבריגדה היהודית, כיחידת לוחמים יהודים בצבא הבריטי, שולב הדגל
הציוני בסמלהּ. בתום מלחמת העולם השנייה, כאשר
הגיעו חיילי הבריגדה למחנות העקורים לסייע לניצולים בחלוקת מזון, במחסה ובאיתור
בני משפחה אבודים, הדגל הציוני שעל כתפי החיילים הפיח תקווה בקרב הניצולים. גם משה
שרת, ראש המחלקה המדינית של הסוכנות וממקימי הבריגדה, ביקר בהזדמנויות שונות את
אנשי היישוב בצבא הבריטי, מלווה בדגל כחול-לבן.
הדגל הציוני מאחורי משה שרת ומשפחתו עם חיילים יהודים בצבא הבריטי בחגיגות ליל
הסדר בקהיר,
מצרים, 19.4.1943 (PHAL\1611079)
במהלך שנות ה-40 הגיעו לארץ ישראל פליטים רבים מאירופה. מרגשים במיוחד
הם תצלומי המעפילים, מרביתם פליטים ניצולי שואה, שהניפו בגאווה את הדגל הציוני על
סיפון האוניות בדרך לארץ ישראל.
הדגל הציוני בידי פליטים מאירופה על סיפון האונייה "ניסאה",
שהפליגה מליסבון לארץ ישראל, 1944. צילום: צ'רלס ג. הנדלר (PHG\1006117)
עולים על סיפון האונייה "אנדריאה" מניפים את הדגל הציוני בדרכם
ממחנות המעצר בקפריסין לארץ ישראל, 1947. צולם על ידי רופא המחנה נתן בן-טובים. (PHAL\1604480)
מעפילים מקפריסין עם הגעתם לארץ ישראל ובידיהם הדגל הציוני, 1947. (PHG\1010575)
בתצלום המפורסם מטקס ההכרזה על הקמת המדינה אמנם נראים דגלי כחול-לבן
גדולים משני צידיו של דוד בן גוריון, אך רק לאחר מכן החלו דיונים בנוגע לעיצוב דגל
המדינה הצעירה. למרות ההתלבטות אם לבחור דגל, השונה מדגלה הרשמי של ההסתדרות
הציונית, התקבלה החלטה ב-24 במאי 1949, שהוא ישמש כדגלהּ של מדינת ישראל בעקבות
התמיכה הרחבה לה זכה בציבור.
יהודי גאה ברחובות ירושלים מניף את הדגל הציוני על חמורו לאחר אישור תוכנית החלוקה באו"ם
בכ"ט בנובמבר 1947. (PHG\1009524)
לוחמי מלחמת העצמאות מניפים את דגל ישראל לצד דגל נאצי, שמצאו במושבה
הגרמנית בירושלים, 1948. (PHG\1309291)
משה שרת בטקס הנפת הנפת דגל ישראל באו"ם לאחר קבלתה כחברה בארגון,
ניו יורק, 1949. (PHG\1020000)
~ פורסם ב- 24.4.2023 ~