המהפכה התעשייתית של המאה ה- 19 ומהפכת ההשכלה, שנבעה ממנה, יצרו היצע וביקוש לעיתונות מסוג אחר, כזו שתתאים ל"עידן ההמונים". תקופה זו הייתה תקופת לידתה של העיתונות המודרנית, שעסקה בנושאים פוליטיים וחברתיים, הנוגעים לכלל החברה. באותה תקופה עשתה העיתונות את צעדיה הראשונים כ"כלב השמירה" של התהליך הדמוקרטי, שנמצא גם הוא בשלביו ההתחלתיים. באנגליה זכה עיתון "הטיימס" לתפוצה חסרת תקדים ולמתחרים חדשים דוגמת "הדיילי טלגרף" ו"הגארדיאן". בארה"ב הפך "הניו יורק טיימס" לעיתון הנפוץ בעולם כולו, ו"הניו יורק הראלד" היה לחלוץ בתחום עיתונות התחקיר. מלחמת קרים, שהתרחשה באמצע שנות ה- 50 של המאה, ומלחמת האזרחים בארה"ב, שהחלה חמש שנים לאחר מכן, היו המלחמות המדווחות ביותר בהיסטוריה עד אותה עת. דיווחים אלו, שזעזעו את האזרחים שנותרו בבית, הדגישו את מידת חדירתו של אלמנט חדש לזירה הפוליטית, שיש להתחשב בו – דעת הקהל.
העיתונות היהודית הושפעה גם היא מתופעות אלו. עיתונים יהודיים החלו לצאת לאור באירופה כבר במאה ה- 17, אולם רק באמצע המאה ה- 19, עם פריחת העיתונות שהייתה משולבת בהתעוררות לאומית, החלו להופיע גם עיתונים בעברית כמה עשורים לפני מהפכת העברית של אליעזר בן יהודה. עיתון "המגיד" היה העיתון העברי הראשון, שהחל לצאת לאור באירופה ב- 1856. ארבע שנים לאחר מכן החל להופיע עיתון "המליץ". שלוש שנים לאחר מכן, ב- 1863, הגיעה מהפכת העיתונות לארץ ישראל עם הופעתו של עיתון "הלבנון", שהיה לעיתון העברי הראשון שיצא לאור בארץ.
עיתון "הלבנון" נוסד על ידי יואל משה סלומון, מיכל הכהן ויחיאל בר"יל, שהיה עורכו הראשי. בתקופת פעילות העיתון, תקופת טרום הציונות ועוד לפני ייסוד תנועת "חובבי ציון", פילג את היישוב הישן ואת העולם היהודי כולו ויכוח חריף בין מצדדי ההתיישבות החקלאית בארץ לבין אלו, ששאפו לשמר את המצב הקיים, שבו אנשי היישוב בארץ ישראל התמקדו בלימוד תורה ונתמכו על ידי כספי החלוקה. מצדדי ההתיישבות החקלאית האמינו, כי הדבר ישפר את מצבם הכלכלי של אנשי היישוב, שהיה בכי רע, ויקדם אותם מבחינה חברתית. דוברה הבולט של אסכולה זו היה משה מונטיפיורי, שהחל לקדם התיישבות יהודית חקלאית בישראל כבר בשנות ה- 50 של המאה ה- 19. עיתון "הלבנון" ייצג את הזרם האשכנזי האורתודוכסי הפרושי, שביטא את העמדה השמרנית הקלאסית, שעל פיה יש לשמר את דרך החיים המסורתית של אנשי היישוב כשומרי הגחלת וכמקיימי מצווה חשובה – לימוד התורה בארץ הקודש. הוויכוח היה, מעל לכל, וויכוח תרבותי: הקריאה להקמת התיישבויות חקלאיות נתפסה על ידי הזרם האורתודוכסי כניסיון להחדיר את המודרנה ואת ערכי תנועת ההשכלה למעוז המסורתיות הסימבולי ביותר של העולם היהודי. בשנותיו הראשונות ביטאו המאמרים, שהופיעו ב"הלבנון", עמדה זו. אחד המדורים המרכזיים - "שלום ירושלים" - הוקדש לכך. המדור היווה מעין מאמר בהמשכים, ששטח את העמדה הפרושית. מאפיין נוסף, שביטא את שמרנותו של העיתון, היה המדור "כבוד הלבנון", מדור שהוקדש להתפלמסות עם חידושים שונים בעולם ההלכה, שהומצאו על ידי אנשי ההשכלה.
בשנות ה- 80 של המאה ה-19 חלה תפנית בעמדת "הלבנון" בנוגע לשאלת ההתיישבות בארץ. לאחר התפתחותה של תנועת "חיבת ציון" החל העיתון לצדד ברעיונות התנועה. יחיאל ברי"ל, עורכו של העיתון, אף החל להיות מעורב באופן אישי בהעלאת יהודי העלייה הראשונה מרוסיה ב- 1882, ובייסוד המושבה עקרון (לימים מזכרת בתיה). הרפתקה זו סיבכה את ברי"ל בחובות כספיים, ועובדה זו הייתה אחת הסיבות העיקריות להפסקת הופעתו של העיתון באופן סדיר. העיתון חדל לצאת לאור לאחר פטירתו של ברי"ל ב- 1886.
