נחום
איתן (איתין) נולד ברוסיה למשפחה מבוססת, שבבעלותה היה בית דפוס. לימים מכר האב את
בית הדפוס, ועלה עם משפחתו לארץ ישראל. משפחת איתין הייתה ממייסדיה של שכונת
"אחוזת בית" ובעלת בית הדפוס הראשון בתל אביב. נחום איתן, הבן הצעיר,
למד באקדמיה לאמנות בפריז, ולאחר מכן המשיך ללמוד בגרמניה על תעשיית הצינקוגרפיות (גלופות
ההדפסה). הוא השתמש בידע שרכש כדי לפתוח את הצינקוגרפיה הראשונה בתל אביב ובארץ
ישראל כולה.
כחובב
אומנות מושבע הוא בחר להוציא לאור את "כל-נוע" – דו-שבועון שעסק בתחום התרבות.
"כל-נוע" הודפס בשנים 1934-1931. באותה תקופה רוב העיתונות בארץ ישראל
הייתה מפלגתית, ואילו "כל-נוע" עסק בתכנים שונים, הקשורים לתרבות בארץ
ובעולם: "משקף על עמודיו את המתרחש על במות התיאטרון, הראינוע, הקולנוע,
התכניקה והמדע, במגרשי הספורט, בחיי האשה והאפנה, בציור, בספרות ובנגינה – מקיף
חזיונות חיינו בארץ. משמש גשר בין המערב והמזרח. מקרב את העולם הגדול לעולמנו".
"כל-נוע"
הוגדר כשבועון מצויר – שבועון שהדפיס כתבות קלילות, המלוות בתצלומים ובאיורים
(לעומת השבועונים ה"רציניים" שהכילו בעיקר מאמרים). צוות הכותבים היה
מגוון בהתאם לנושאים השונים שהופיעו בו. בין דפי כתב העת הופיעו כתבות על אמנות בארץ
ישראל ובעולם ושולבו בו פרסומות למוצרי פנאי ולאירועי תרבות. פינת החדשות הקבועה "מה
מתרחש בארץ" דיווחה על אירועים חדשותיים הקשורים לתרבות הישראלית.
דניאל
פרסקי, אחד מהכותבים של "כל-נוע", תמצת בכמה משפטים את אופיו של כתב העת:
"בכל-נוע אין מקום למאמרים ארוכים, לשאלות כבדות, לענינים מרים. לשם כל אלה
יש לנו, ברוך השם, עתונים משעממים, העמוסים משא "חומר רציני" לעיפה. כאן
הכל חי וזע, הכל טס ומפרפר. גם הדברים החמורים ביותר נעשים קלים ורעננים בעברם דרך
מסננת העמודים האלה. וגם במדור זה, שנתיחד לי, אין כוונתי להלאותכם חלילה".