תפוזים

תעשיית התפוזים בארץ ישראל החלה להיות דומיננטית בכלכלה המקומית במאה ה- 18. בשנות ה- 70 של המאה, עוד לפני העלייה הראשונה, היה חלק הארי של תפוזי הארץ מיועד לייצוא. מגמה זו התגברה עם השתלבותם של מהגרים יהודים בתחום. ב- 1890 החלו שליחי הברון רוטשילד בנטיעת פרדסים, שהיוו את הליבה הכלכלית של מרבית מושבות הברון. ב- 1900, מתוך 10,000 דונמים של פרדסים בפלשתינה, 2,000 היו בבעלות מגדלים יהודים. זו הייתה גם התקופה בה "נתגלה" תפוז ה"שמוטי", המוכר יותר כתפוז יפו. זן זה, על טעמו המתקתק והארומה הייחודית שלו, הפך לזן אהוב בעולם.
 
בתקופת המנדט התפתח שוק התפוזים בארץ ישראל בצורה ניכרת. ב- 1938 היווה ייצוא ההדרים 84% מכלל הייצוא המקומי. 110,000 מתוך 500,000 תושבי היישוב עסקו באותה עת בתחום הפרדסנות.
 
עם כניסת מתחרות חדשות לשוק התפוזים, דוגמת ספרד, ולאחר שהמשק הישראלי התרחק מחקלאות ועבר לאפיקים אחרים, ירד קרנם של התפוזים הישראלים, וכפי שקורה לתחומים שמשקלם בעולם הגשמי יורד – משקלם הסימבולי גדל. תפוח הזהב הפך לסמל ל"יהודי החדש", החסון והשזוף מעבודת האדמה, והפרדסים – לגעגוע לנוף ילדות, לפני שמפלצות הבטון השתלטו על הארץ.