ב- 29.11.1947 אישרה העצרת הכללית של האו"ם את החלטה 181 אשר קבעה את חלוקת הארץ לשתי מדינות עבור שני עמים. התכנית אומנם לא יושמה, אולם היא נחשבה להישג דיפלומטי אדיר לסוכנות היהודית, ולציון הדרך החשוב ביותר, לאחר הצהרת בלפור, בדרך לעצמאות והגדרה לאומית. אישור תכנית החלוקה העניק לתנועה הציונית את הגושפנקא של הכרה בינלאומית בשתי המטרות העיקריות שלה- כינון מדינה עצמאית וקליטת יהודים מכל העולם, ברוח הצהרת בלפור. הכרה בינלאומית זו היא שאפשרה לבן גוריון להכריז באופן יזום, ושלא בהתאם ללוח הזמנים שנקבע במסגרת התכנית, על עצמאות המדינה. 
עבור יהודי היישוב והתפוצות אישור תכנית החלוקה היה יום חג. מאות מברקים ומכתבי ברכה הגיעו למשרדי הסוכנות השונים מן הארץ ומרחבי העולם, וכולם הביעו שמחה והתרגשות לקראת התגשמות החזון הלאומי. כפי שהגדיר זאת ברניסלב טייכהולץ, במברק ברכה בשם יוצאי מחנות הפליטים בווינה: "אלו הם ימים היסטוריים וגורליים של עמנו וארצנו, ימים מלאים תקווה ואמונה". כמה דוגמאות למכתבי ברכה אלו, מתוך המאות השמורים בארכיון, מובאות כאן לפניכם.