מצודתך מנחם מצודתנו!

מנחם אוסישקין ורעייתו צופים בהופעות לכבוד ציון יום הולדתו השבעים, ירושלים, 1933. צלם: צבי אורון (אורושקס) (NZO\630014)

 

במלאות שבעים לנשיא הקרן הקימת מנחם אוסישקין, הוחלט בקונגרס הציוני ה־18 (פראג 1933) לציין את יום הולדתו של המנהיג הציוני הוותיק בהכרזה על הקמת יישוב חדש, שיישא את שמו. נחום סוקולוב אמר בנאומו בקונגרס כי "אין אני רוצה שנסתפק בנאומי ברכה בלבד לכבוד איש מעשה, איש האדמה. אנו רוצים ליצור לשמו, ובשמו לשם גאולת האדמה והתיישבותה – מפעל קרקעי־יישובי גדול." בחירתו של אוסישקין עצמו הייתה ביישוב בהרי ירושלים, אזור שבו האחיזה היהודית הייתה דלה. עד ליום הולדתו השבעים וחמש עלה בידי מגבית מיוחדת, שנוסדה לרגל החג, לאסוף 75 אלף לא"י, כמניין שנותיו של בעל השמחה.

קריאה לאנשי היישוב להצטרף למפעל הקמת "כפר אוסישקין" עליו הוחלט בקונגרס הציוני הי"ח, עיתון "דֹאר היום", 13 בנובמבר 1933.

 

עקב קשיים באיתור מקום מתאים בהרי ירושלים הציעה קרן קימת לישראל להעתיק את היוזמה אל קצהו הצפוני של אגן החולה, אזור זניח במפת ההתיישבות, שלא הייתה בו נוכחות יהודית. המוסדות הציוניים לא הסתפקו ביישוב אחד אלא יזמו הקמת שישה יישובים על שמו של אוסישקין. "בלב כבד" הודה אוסישקין, כי אומנם נכזבה תקוותו שיישוב על שמו יוקם בהרי ירושלים אולם התמורה ראויה בעיניו. "פנינו הגלילה משום שהאזור נמצא בסכנה ויש חשש שנפסיד אותו לערבים ולאנגלים" (ספר אוסישקין, ירושלים תש"ג). ששת היישובים המתוכננים נקראו "מצודות אוסישקין" מא' עד ו'. הוחלט כי נקודות היישוב ישקפו את גיוון תנועות ההתיישבות החלוציות. 

"...החליטה הנהלת הקרן הקימת לישראל, בהסכמת מר אוסישקין, להעביר את כספי המפעל הנזכר־לעיל – לגאולת אדמה בגליל העליון להרחבת גבולות ארצנו וחיזוקם" – הודעה לעיתונות מטעם קק"ל בנוגע למצודות אוסישקין, 1939 (KKL5\10503)

 

יצחק בן־צבי, איש הוועד הלאומי וחבר בוועדת השמות שליד הקרן הקימת, ערער על מתן השם "מצודות אוסישקין" לשישה יישובים. במכתב לוועדת השמות של קק"ל הוא עמד על הזיקה ההיסטורית שבין היישוב המתחדש לבין האומה היהודית העתיקה וצירף סימוכין על קדמוניותן של שתיים מהמצודות המתוכננות למרגלות החרמון. ליישובים אלו הציע את השמות "דן" ו"דפנה". דן נזכר פעמים רבות בתנ"ך, לדוגמה: "מדן ועד באר שבע" (שמואל א', ג' 20), "ויקראו שם העיר דן" (שופטים, י"ח 10). דן זוהה על ידי הארכיאולוגים בתל אל קאדי, לצד מקור המים הגדול של הירדן. דפנה זוהתה כיישוב מהתקופה ההלניסטית, ששמה לקוח משם הנימפה דפניס ונזכרת בכתבי יוסף בן מתתיהו. המקום משופע בשיחי דפנה (ער אציל). בן־צבי הסביר כי דפנה הוא אמנם שם יווני אולם הוא "התאזרח" בשפתנו וכי גם "אוסישקין" הוא לא שם עברי.

בן־צבי מערער על שמות היישובים החדשים במכתב לאוסישקין, 5.7.1939 DD1\6266))

סקירה היסטורית שחיבר בן־צבי בנוגע לשמות "דן" ו"דפנה" המוצעים ליישובים החדשים, לקראת הדיון בוועדת השמות, 1939 (DD1\6266)

 

נימוקים אלה של בן־צבי הכריעו והביאו להסתפקות בשם הכללי "מצודות אוסישקין" לכל שרשרת היישובים שנוסדו בתקופה זו, ימי "חומה ומגדל", בשנים 1936–1939. משאלתו של אוסישקין, שכל היישובים יישאו את שמו, התמלאה באופן חלקי בלבד. המצודות המתוכננות הנוספות קיבלו גם הן שמות אחרים: שאַר יָשוּב, בית הִלל, עמיר ונְחָלים (שלימים עבר מדרום לפתח תקווה ובמיקומו הראשון הוקם קיבוץ הגושרים), אך בקיבוץ דן נוסד "בית אוסישקין", מוזיאון להיסטוריה ולטבע, המציג את הנוף הייחודי ואת עולם החי שאפיינו את עמק החולה לפני ייבושו.

 

מפת סימון גבולות האדמה של מצודות אוסישקין. פרט לדן ולדפנה מוזכרות נקודות מתוכננות נוספות: שאר ישוב, בית הלל ועמיר (A402\369-1m)

יום העלייה לקיבוץ דפנה, 3 במאי 1939. צלם: קומרינר, מאוסף קרן היסוד (NKH\478457)

"מצודתך מנחם מצודתנו!" המגדל בקיבוץ דן, לאחר הקמתו ב־4 במאי, 1939. מתוך אלבום שי שניתן ליוסף ויץ מאת קיבוץ דן (PHYW\685391)

אוסישקין מבקר בקיבוץ דפנה, מאי 1939. צלם: רודי וייסנשטיין, מאוסף קרן היסוד (NKH\478460)

 

שימת דגש על יישוב צפון עמק החולה וההחלטה להקים שם את מצודות אוסישקין התבססו על טעמים ביטחוניים, במטרה להשיג אחיזה מדינית־ביטחונית בגבול הצפוני של הארץ ולאבטח את מקורות הירדן. בהנהגה הציונית שררה תמימות דעים באשר לערכים הביטחוניים, המדיניים והכלכליים הגלומים ברכישת קרקע באצבע הגליל. "חובה לרכוש את האדמות הנמצאות על גבול סוריה," קבע יו"ר הנהלת הסוכנות דוד בן־גוריון (זכרונות 1934, תל־אביב תשל"ב). "עלינו לתפוס כיום מקומות רחוקים ממרכזי התיישבותנו כדי להבטיח ככל האפשר את גבולות ארצנו" התבטא מנחם אוסישקין בכנס "קול האדמה". אולם בקניין קרקעי אין די. ההתיישבות החלוצית היא שבנתה עמדת מפתח מבחינת השליטה על חבל הארץ שבגבול הצפון: "לגבי גורלה המדיני של הארץ היה ערך מכריע לזכויותינו ההיסטוריות אולם את הגבולות לא יקבעו תביעותינו ההיסטוריות אלא הנקודות שיהיו לנו" הבהיר משה שרת (שרתוק), ראש המחלקה המדינית בסוכנות (יומן מדיני, תל־אביב תשל"ג).

"שלבי ההתפתחות האחרונה של מפעלנו בארץ הורונו לדעת את ערכה המכריע של גאולת הקרקע במערכת הכללית של בנין הארץ... הקרן הקימת מושיטה את ידה לגליל העליון" כרזה מטעם קק"ל בנוגע למבצע "הגלילה" – גיוס כספים בעבור יישוב אדמות החולה והגליל העליון, 1938. עיצוב: ליב (KRA\13)​

 ​​~ פורסם ב- 22.1.2025 ~​​​