גבול ישראל לבנון

חברי קיבוץ משגב עם, שהוקם סמוך לגבול עם לבנון, מסמנים במוטות את קו הגבול ביום העלייה על הקרקע, 1945. (PHG\1007295)

בתקופת השלטון העות'מני על ארץ ישראל היו שטחי סוריה לבנון וארץ ישראל רצף טריטוריאלי אחד, שחולק לאזורי מנהל שונים, וכך, ערב מלחמת העולם השתרעה פרובינציית (וילאייט) ביירות מצפון לבנון של היום ועד לאזור הרי שומרון, ובה היו המחוזות (סנג'ק) צידון, עכו ושכם. למעשה, עד פרוץ מלחמת העולם הראשונה בשנת 1914 לא הייתה הגדרה ברורה למושג ארץ ישראל או Palestine, ולכן גם לא היה קו גבול, שהפריד בין ארץ ישראל ללבנון.

מפת ארץ ישראל, עליה מסומנים וילאיט ביירות והסנג'וקים הכלולים בה. כותרת המפה מעידה, כי זו "מפת א"י בזמן הזה" לפי ישראל בלקינד, ממקימי גדרה ואיש חינוך עברי, 1917. (MM\317)

מלחמת העולם הראשונה, שבה עמדו מעצמות המרכז – גרמניה, אוסטרו-הונגריה, בולגריה והאימפריה העות'מאנית, מול מעצמות ההסכמה – בריטניה, צרפת, רוסיה, סרביה  ואיטליה, הובילה להסכם חשאי בין ממשלות צרפת ובריטניה, שאליו הצטרפו מאוחר יותר רוסיה ואיטליה, על חלוקת המזרח התיכון העות'מאני בין שתי המעצמות, אם המלחמה תסתיים בניצחונם. הסכם זה, הידוע בשם "הסכם סייקס-פיקו", על שם שני יוצריו סר מארק סייקס הבריטי ופרנסואה ז'ורז' פיקו הצרפתי, שהציג לראשונה הצעה לתיחום קו בין שטחי ארץ ישראל לבין שטחי לבנון, בלי ששמות אלה הוזכרו כלל.

לפי הסכם סייקס-פיקו נמתח קו גבול אלכסוני, שחיבר את צפון מערב אגם הכנרת עם נקודה בים התיכון בין הערים עכו וצור. השטח מדרום לקו השרירותי אמור היה להיות בינלאומי בשליטת בריטניה, צרפת, איטליה ורוסיה, בעוד השטח מצפון לקו זה יועד להיות בשליטה צרפתית ישירה. השטח ממזרח לכנרת תוכנן למדינה ערבית עצמאית בחסות צרפתית. בלי קשר להסכם זה כל החוף המזרחי של הים התיכון נכבש על ידי כוחות האימפריה הבריטית, שכונו "חיל המשלוח המצרי" בפיקודו של הגנרל אלנבי עד לסיום המלחמה בנובמבר 1918.

מפת הסכם סייקס-פיקו, שנחתם בין ממשלות צרפת ובריטניה, 1916. מרכז ארץ ישראל נקבע כאזור בינלאומי, הצפון ואזור לבנון נותרו בידי צרפת. מתוך ספרו של המחבר "ארץ רבת גבולות".

המעצמות המנצחות, ובעיקר צרפת ובריטניה, החלו לדון בעתיד השטח, שנכבש בידי הבריטים. ראש ממשלת צרפת, ז'ורז' קלמנסו, וראש ממשלת בריטניה, דייוויד לויד-ג'ורג', הסכימו ביניהם בסוף שנת 1918, כי השטח שבריטניה תחזיק בידיה יהיה על פי הנוסחה המקראית (שמואל א' פרק ג', פסוק כ') "מדן ועד באר שבע", כולל נחל דן והירדן. ממשלת בריטניה אף תחמה שטח זה בבית הלאומי, שייעדה לעם היהודי בהצהרת בלפור, שפורסמה בנובמבר 1917. צרפת, שלחמה לצד בריטניה במלחמה, דרשה לקבל לשליטתה את סוריה, והצדדים החלו לדון בחלוקת השטח ביניהם. צרפת ניסתה לעמוד על תיחום קו סייקס-פיקו, אולם בריטניה דבקה בנוסחה המקראית.

נחום סוקולוב, חיים ויצמן ומנחם אוסישקין בוועידת השלום בפריז, 1919. אוסף אריה צנציפר (PHZPR\1250726)

התנועה הציונית, שנקראה על ידי ועידת השלום בפריס להציג את תביעותיה לגבי השטח שבו רצתה להקים את הבית הלאומי, הציגה נוסחה כתובה ללא מפה, ובה דרשה לקבל שטח, שתחומו הצפוני יהיה "מנקודה בים התיכון, 5 ק"מ מדרום לעיר צידון ועד לפסגת הר החרמון". הנימוק העיקרי לדרישת קו גבול זה היה הצורך במים מנהר הליטני ומהנהרות הזורמים מהחרמון דרומה לשם השקיית שטחי חקלאות בארץ ישראל. הבריטים תמכו ברעיון, אך ניסו לקבוע את קו הגבול על נהר הליטני. בסופו של דבר נקבע קו, היוצא מראש הנקרה, נמשך מזרחה עד לאזור מאקם נבי יושע, ומשם פונה צפונה, כולל את המושבה מטולה, וממשיך מזרחה עד לתל דן, הנכלל בשטח ארץ ישראל, ומשם עד סמוך לכפר בניאס. משם המשיך הקו דרומה עד לאזור שפך נהר הירדן לכנרת, תוך שהוא משאיר את כל נהר הירדן, אגם החולה והכנרת בתחומי פלשתינה (א"י). בצפון מזרח הכנרת נקבע, כי קו הגבול יהיה תמיד במרחק 10 מטר מקו המים. הקו נמשך עד לכפר נוקייב, משם הוסט מזרחה ודרומה, כך שנכללה בתחומו רצועת קרקע בדרום מזרח אגם כנרת. הקו הסתיים מזרחית לאל-חמה (חמת גדר של היום), שנשארה בתחומי המנדט הבריטי.

גבול ישראל לבנון ליד מטולה, צילום: טדי קנדל (NTK\101844)

הסכם על קו זה, שסומן בעמודי גבול, וצורפה לו מפה, נחתם ב-7 למרץ 1923 בין ממשלות בריטניה וצרפת, וכך הפך להיות הקו הבינלאומי בין ארץ ישראל ללבנון ולסוריה. קטע הגבול מול לבנון נשמר עד היום  בשינויים מזעריים. כל מי שחי מדרום לקו הזה, הפך ברבות הימים לפלשתינאי, וכל שחי מצפון לקו, הפך להיות לבנוני.

השוואה בין הסכם צרפת ובריטניה על הגבול הצפוני ב-1920 ובין תיקוני הגבול ב-1923 לאחר ביצוע המדידות. מתוך ספרו של המחבר "ארץ רבת גבולות".

קו גבול זה נשאר בתוקפו בכל ההצעות לחלוקת ארץ ישראל: דו"ח הוועדה המלכותית 1937 והחלטת החלוקה של האו"ם 1947, אך בעוד הוועדה המלכותית הבריטית הקצתה את כל השטח מדרומו למדינה היהודית, החלטת החלוקה של האו"ם הקצתה את כל הגליל המערבי למדינה הערבית. שטח זה נכבש בידי כוחות צה"ל במלחמת העצמאות, ובהסכם שביתת הנשק בין ישראל ללבנון מאביב 1949 נקבע, כי קו זה ישמש כקו שביתת הנשק.

הצעה לחלוקת ארץ ישראל למדינה יהודית (הכוללת את אצבע הגליל, מישור החוף והדרום) ולמדינה ערבית, שנות ה-40 (MM\365\7)

הגבול בין ישראל ללבנון, בראש הנקרה. צלם: טדי קנדל (NTK\152844)

למרות דרישות התנועה הציונית לשנות את קו הגבול, שנקבע על ידי הבריטים והצרפתים, בסופו של דבר נותר קו הגבול הצפוני גם בתקופת היישוב וגם לאחר הקמת המדינה. ישובים עבריים נבנו לאורך קו הגבול, מחניתה ומצובה ועד משגב עם, עוד בתקופת השלטון המנדטורי. בתום מלחמת העצמאות הקימה מדינת ישראל לאורך הקו קיבוצים ומושבים, והותירה בתחומה את היישוב הבדואי ערב אל עראמשה. גם לאחר שצה"ל נכנס ללבנון ב- 1982, ושלט ברצועת הביטחון מעבר לגבול, ישראל לא סיפחה ולא יישבה שטחים מצפון לגבול, ועם הסגת כוחות צה"ל מלבנון בשנת 2000 נקבע קו הנסיגה לפי קו זה. בעבר סומן קו הגבול בעמודי סימון בצבע תכלת, (כצבע דגלו של האו"ם), ולכן הוא מכונה "הקו הכחול". קו הגבול המדויק טרם נקבע, כיוון שהוא אמור להיקבע בהסכמה משותפת בין ישראל ללבנון.​

 ​​~ פורסם ב- 5.8.2024 ~​​
​​​