איור של מטולה מסוף המאה ה־19, מתוך אלבום נופי ארץ ישראל "מזכרת
מירושלים" (PHAL\1601116)
מטולה נוסדה ב־19 במאי 1896 על אדמות כפר דרוזי שרכש
הברון רוטשילד. המתיישבים הראשונים, שהגיעו
ממושבות ותיקות כמו זיכרון יעקב וראשון לציון, ביקשו למושבתם שם עברי בן שתי מילים כדוגמת פתח תקווה וראשון
לציון, אך השם שנכנס לשימוש נגזר דווקא מן השם הערבי של הכפר "אומטללה". מסע העלייה אל המושבה הנידחת לא היה פשוט: הם שטו באונייה לצידון ומשם
המשיכו ברכיבה על סוסים. במקום היו בקתות רעועות ומטות לנפול והמתיישבים הראשונים סבלו
מהתנכלויות של האריסים הדרוזים שעברו מאומטללה ליישובי הסביבה, אך התחרטו על שעזבו
את כפרם שהחליף בעלים. חלק מאיכרי מטולה לא עמד בקשיים ועזב, אך היו גם כאלה שנשארו
והחליטו להחזיק בקרקע ויהי מה.
האיכרים במטולה, 1898 (משוער) (PHG\1063975)
עיתון "הצבי" של אליעזר בן יהודה דיווח על הצעירים שיצאו מזיכרון
יעקב כדי ליישב את המושבה החדשה "עם סגולה", הלא היא מטולה. אנשי זיכרון
הוותיקים צפו בהם בקנאה על שליחותם המלהיבה: "אמנם כן המה הלכו לנחלת מנוחתם
ואותנו עזבו לאנחות, כי גם אנחנו העובדים הנשארים משתוקקים להיות כמוהם..."
19.6.1896.
השלטונות העות'מניים הקשו על אנשי המושבה בשנות מלחמת העולם הראשונה
והחרימו אוכל ורכוש באופן תדיר. גם לאחר הכיבוש הבריטי ב־1918 לא שררו שקט ורגיעה.
בהתאם להסכם סייקס-פיקו
בין אנגליה לצרפת חולק האזור הכבוש בין שתי המעצמות ואזור "אצבע הגליל", כולל מטולה, נותר תחת שלטון צרפתי, שלא
הצליח להשליט את מרותו על המקומיים. פורעים איימו על המושבה ובעקבות הקרב
הקשה בתל חי נאלצו אחרוני המתיישבים במטולה לנטוש את יישובם.
מכתב מראובן טריפון, ממונה המושבה מטולה מטעם יק"א, אל הנהלת
יק"א בבקשה שיעבירו לו קבלות בעבור תיקון הנזקים שגרמו הטורקים למושבה בימי
המלחמה, כדי להעביר לממשלה הצרפתית, 27.9.1919 (J15\6499)
מכתב מראובן טריפון אל הנהלת יק"א שבו הוא מתאר את מצבה הנורא של
מטולה: הרגו קצינים צרפתים ותושבי מטולה ברחו, 15.12.1919 (J15\6499)
תושבי מטולה לא התייאשו וחזרו למושבתם החרבה בסוף 1920. לייב יפה, חבר
"ועד הצירים", הגיע לגליל העליון ותיאר בעיתון "הארץ" את ההרס:
"מתולה נחרבה, כידוע, פעמים אחדות. תחלה ע"י הצרפתים ואח"כ
ע"י הערבים אשר שרפוה לאחר שהיהודים עזבוה. נשרף בית הכנסת, נשרף בית הספר,
נשרפו עוד ששה בתים... ברחוב מתולה נמצאים עוד היום שיורי הבריקדות אשר עשו
הלוחמים במושבה." עם זאת, הוא תיאר את תחילת שיקומה של המושבה: "בימים
האחרונים התחילו חוזרים החיים אל המושבה... אל המושבה שב כבר גם הרוקח, מתישב בה
פקיד הברון טריפון... שיבת החיים לקדמותם נכרת כבר בכל פנה. ילדים וילדות משמיעים
כבר קול שחוק ברחובות."
"בגליל
העליון", רשמים של לייב יפה ממטולה בכתבה בעיתון "הארץ",
31.10.1920.
מכתבים רבים נשלחו אל הנהלת יק"א בנוגע לחידוש ההתיישבות במטולה.
איכרים רצו לשוב אל אדמותיהם, ומתיישבים חדשים ביקשו להצטרף. שירותים חיוניים כמו
רפואה ובתי ספר חזרו לפעול והחיים במושבה
התחדשו בהדרגה.
מכתב של הנרייטה סאלד, מנהלת "הדסה", לשמואל סגל
מיק"א, בנוגע לחידוש עזרה רפואית במטולה, 18.10.1920 (J15\6499)
מכתב של יהודה מרקובסקי (?), מאיכרי מטולה, אל פקיד מושבות הגליל
העליון, בנוגע לכוונותיו לחזור למטולה אחרי שיסיים את עבודתו בכביש חיפה-ג'דה ולעבד
את אדמתו לקראת החורף, 4.11.1920. הוא כותב: "שאינני רוצה בשום אופן לותר על
זכותי במתולה שעבדתי בה מילדותי והשקעתי בה הרבה עבודה וכוחות" (J15\6499)
בניית
רחוב במטולה, שנות ה־20. צלם: אברהם סוסקין, אוסף קרן היסוד (NKH\484772)
מכתב
מוועד המושבה מתולה אל שמואל סגל, מנהל הפקידות בראש פינה, בבקשה לקבל תוספת תקציב
מאחר שמחיר הגידולים וחיות המשק עלה, טבת תרפ"א, 1920 (J15\6499)
הבריטים והצרפתים ערכו תיקוני גבולות בחלוקת השטחים שבשליטתן ב־1923,
ומטולה עברה אל תחומי המנדט הבריטי, יחד עם כפר גלעדי ותל חי. באותה שנה ביקר
הנציב העליון הרברט סמואל ביישובי הגבול ואנשי מטולה הכינו לו קבלת פנים יפה. כביש
נסלל אל המושבה המבודדת, ויישובים יהודיים חדשים הוקמו בסביבתה. תושבים נוספים
הצטרפו והמושבה גדלה והתבססה.
אנשי
מטולה מקבלים את פניו של הנציב העליון בשער כבוד שהוקם לכבודו, 1923. אוסף קרן
היסוד (NKH\488346)
נציגי צרפת והמושל הצרפתי בעת ביקורו
של הנציב העליון במטולה, 1923. משמאל: ראובן טריפון, נציג יק"א. אוסף קרן היסוד
(PHKH\1274343)
"וכפי
ששמעתי שישנם במטולה מקומות פנויים להתאכרות, ומשפחתי בטח תתאים לזה." פנייה
של מר פרטוגלי (?) אל קלווריסקי, מנהל המושבות בגליל העליון, שבו הוא מציע
שמשפחתו תעבור לגור במטולה, כ"ז באייר תרע"ג, 1923 (J15\6499)
~ פורסם ב- 26.3.2025 ~