חוזה המדינה על פסגת המירון

מאת: אילת הַלל כהן-אורגד, יחידת חינוך והדרכה​

קבר הרצל ועליו המצבה הזמנית, שכיסתה אותו מאז הבאתו לקבורה שנייה באוגוסט 1949 (בשנת 1960 הותקנה מצבת האבן השחורה). צלמת: אנה ריבקין-בריק (PHR\1176280)

עם הקמת המדינה וקבלת ההחלטה להעלות את עצמותיו של תיאודור הרצל לקבורה שנייה בירושלים הוקמה ועדה לטיפול בנושא, שבין חבריה היו נציגי ההסתדרות הציונית והממשלה. חברי הוועדה איתרו מקום מתאים על גבעה חשופה, הנישאת לגובה 834 מטר במערב העיר. הגבעה הנשקפת על סביבתה, כפי שמעיד שמה הערבי "אלשראפה", הייתה מבודדת ומרוחקת מן השכונות הסמוכות בית וגן, בית הכרם ועין כרם, וטרם הוקמו האתרים המוכרים בסביבתה כיום - יער ירושלים, בית הקברות הצבאי ו"יד ושם".

הכשרת גבעת אל-שראפיה החשופה לקראת קבורתו השנייה של הרצל. ברקע בתי שכונת בית הכרם הוותיקה ומגדל המים בשכונת רוממה, יולי 1949 PHPS\1337486))

בנוסף לטיפול בהעברת ארונו של הרצל מווינה לירושלים ובמסע קבורתו מתל אביב לירושלים עמלו חברי הוועדה במשך כחצי שנה על רכישת הקרקע, שרטוט המפות, הכנת התוכניות והכשרת אתר הקבורה על הגבעה. כמו כן נערכו להעלאת עצמות הוריו ואחותו של הרצל.

ההחלטה כיצד תיקרא גבעת הקבר לא הייתה בסמכות הוועדה, והועברה לטיפול ועדת השמות של קרן קימת לישראל, שדנה בנושא סמוך מאוד לטקס הקבורה. במודעות, שפורסמו לקהל הרחב על אודות האירוע, בלט היעדר מינוח אחיד לתיאור מקום הקבורה: "במרומי הרריה של ירושלים", "גבעת הרצל", "על הרי עיר הנצח", אלו הם רק חלק מן הדוגמאות.

 

"בצל כנפי השכינה במרומי הרריה של ירושלים" הודעה לציבור על טקס הקבורה השנייה של הרצל בירושלים, אוגוסט 1949 (KRU\3801)

"על גבעת הרצל בבית וגן" – כרוז המודיע על טקס הקבורה המשנית של הוריו ואחותו של הרצל יומיים לאחר קבורת הרצל באותו המקום (KRU\17107)

ועדת השמות של קק"ל פעלה למתן שמות ליישובים ולאתרים מראשית שנות העשרים ועד להקמת המדינה. מאז יולי 1949 ובמשך שנתיים פעלה ליד משרד ראש הממשלה "הוועדה הגיאוגרפית" לקביעת שמות בנגב, ובשנת 1951 הוקמה ועדת השמות הממשלתית -הגוף הרשמי והבלעדי המוסמך לקבוע את שמות היישובים בישראל. הצורך לקבוע שם לגבעת הקבורה התעורר ב"תפר" בין פעילות הוועדות, וכך נידונה השאלה בוועדת השמות של קק"ל בסמוך למועד העלאת עצמות הרצל באוגוסט 1949.

העקרונות, שהנחו את פעילות ועדת השמות, נבעו מן מהשאיפה לקדם את תהליך יצירת הזהות היהודית בארץ ישראל המתחדשת. משום כך היא העדיפה לקבוע ליישובים חדשים שמות עבריים של יישובים יהודיים היסטוריים סמוכים, ששמם השתבש או נעלם במהלך הדורות. במקרים אחרים נתנו שמות לזכר מאורע לאומי או ציוני בעל חשיבות או שם סמלי המסמל את נקודת היישוב ואת יושביה.

מן ההתכתבות בתיקי קק"ל עולה, כי אריה (ליאו) לאוטרבך, חבר ההנהלה הציונית, הציע לחברי הוועדה לקרוא לפסגה, שבה ייטמן הרצל בשמות "גבעת הרצל" או "פסגת הרצל", ואילו ישעיהו פְּרֵס, חוקר ארץ ישראל, הציע את השם "הר שפר".

ההר הצפוני קיבל לבסוף את השם הר מירון בזיקה לציון מקום קבורתו של רבי שמעון בר יוחאי במירון הקדומה, הנמצא למרגלותיו. לימים הקימה החברה להגנת הטבע קרוב לפסגה את בית-ספר שדה הר מירון, ובראש ההר הוקם בסיס יחידת הבקרה של חיל האוויר עם שלוש הכיפות הבולטות המזוהות אתו.

פסגת הר מירון, כשעוד כונה הר עצמון, ולפני הקמת יחידת הבקרה של חיל האוויר. מבט מצפון, מכיוון קיבוץ סאסא, ההולך ונבנה למרגלותיו, 1949. אוסף קרן היסוד. (PHKH\1277634)

מורות חיילות המשרתות בבית-ספר שדה הר מירון על רקע פסגת ההר, צלם: טדי קנדל (NTK\120356)

ההחלטה להקים בסמוך להר הרצל את בית הקברות הצבאי של ירושלים התקבלה שבועות אחדים קודם לכן, ובהמשך נוספה גם חלקת גדולי האומה. בכך הפך הר הרצל לאתר בעל אופי לאומי, המייצג את התחייה הלאומית ואת חידוש הריבונות היהודית בארץ ישראל.

 ​​~ פורסם ב- 2.7.2024 ~​