שנים
רבות לפני הפריצה לשוק של מותג הנעליים "טבע נאות" – זכה בית החרושת
לנעליים בקיבוץ נאות מרדכי לתיעוד, שצילמה הצלמת אנה ריבקין־בריק. באופן מפתיע
רבים מהתצלומים מתעדים את החיים בקיבוץ הצפוני בשנות ה-60 לא רק בשחור־לבן – אלא
גם בצבע!
מאת:
אילת הלל כהן-אורגד, יחידת החינוך וההדרכה
פס
הייצור בבית החרושת נעלי נאות. מימין, ארנסט כהן מעובדי המפעל, 1968 (PHR\1168154)
משמאל:
מתוך אלבום נגטיבים בצבע, טרם נרשם. צלמת: אנה ריבקין־בריק.
גלגולים
רבים עברו על קיבוץ נאות מרדכי שבגליל העליון ועל בית המלאכה "נעלי
נאות", עד שהפך למותג הנעליים המוכר והידוע בארץ ובעולם - "טבע
נאות". לפני שהקימו את יישוב הקבע בעמק החולה בנובמבר 1946, החלו מייסדי
קיבוץ נאות מרדכי את דרכם בתקופת הכשרה בנהריה, ומשם עברו סמוך לקיבוץ עברון בגליל
המערבי. כבר בתקופה זו עסק אחד החברים בסנדלרות, ותיקן את נעלי העבודה והסנדלים של
חבריו לקבוצה וגם את אלה של תושבי נהריה. תוך זמן קצר התרחבה הסנדלרייה, והפכה
ל"בית חרושת" לייצור נעלים, שנקרא תחילה "נעלי געתון", ואף נבנה
עבורו מבנה חדש. בית החרושת התמחה בייצור סנדלים, נעלי ילדים ונעליים לחיילי הצבא
הבריטי. עבדו בו חברים, שעלו לארץ עם הכשרה מעטה בסנדלרות, שאותה רכשו בארצות מוצאם
- אוסטריה וצ'כוסלובקיה.
הדרך
המובילה לקיבוץ נאות מרדכי בעמק החולה, על רקע החרמון המושלג, צלם: טדי קנדל (NTK\136217)
מאז
המעבר לנקודת הקבע ועד שהושלמה הקמת מבני המגורים והמשק הראשונים, פעל בית החרושת
באופן זמני בחיפה ומאוחר יותר בתל אביב. ב-1949 הושלמה בניית הבניין הייעודי עבור בית
החרושת לנעליים על אדמת הקיבוץ (המבנה הראשון, שנבנה מבטון), ושמו הוחלף לשם המוכר
"נעלי נאות". ייצרו בו נעליים וסנדלים לילדים, נשים וגברים, על פי דגמים,
שהובאו לארץ מתערוכות נעליים בחו"ל, בעיקר לפי הזמנת רשתות ההנעלה וחנויות כל־בו
בארץ. בהמשך פעלה בצמוד למבנה גם חנות מכירה. בנוסף לחברי הקיבוץ הועסקו בבית
החרושת גם עובדים מקרית שמונה הסמוכה.
פרסומת
ל"נעלי נאות", גיליון חג העשור להתיישבות בגליל העליון, "על המשמר",
23.4.1958
אולם
הייצור ב"בית החרושת לנעליים נאות", 1962. צלמת: אנה ריבקין־בריק (PHR\1161436)
פעילות בית החרושת התרחבה בשנות ה-70, אז נשלח
אחד העובדים להכשרה מקצועית בחו"ל ללמוד דיגום נעליים, והוקם בניין חדש עבור
אולם הייצור. נקודת המפנה בתולדותיו התרחשה באמצע שנות ה-80. המקום החל לפתח ולייצר סנדלי נוחות עם רפידת שעם במגוון
דגמים תחת המותג "טבע נאות". הוקם מערך שיווק, ותוך זמן קצר המוצרים חדרו לשוק הישראלי. בית החרושת צמח למפעל
נעליים מתמחה, הורחבו נקודות המכירה, וחנויות המותג נפתחו בכל רחבי הארץ. דגמי הנעליים
והסנדלים החדשים כונו על שם ילדים מהקיבוץ - איל, אלון ואורטל - ובכל מקום גברים
ונשים התהלכו בנעלי "טבע נאות". מאוחר יותר החלו לייצא גם לשוק האמריקאי
(שם מוצרי החברה נמכרים תחת המותג NAOT, כי השם TEVA שייך למותג מקומי אחר). למרות שקמו מתחרים
המפעל, שמר על רמתו הגבוהה, ונותר יחיד בשוק המקומי.
לימים אף רכש את מפעל "דפנה", המתמחה בייצור נעלי בית ומגפי גומי.
תפירת
חלקי העור של הגפה ב"בית החרושת לנעלים נאות", 1962. צלמת: אנה ריבקין־בריק
(PHR\1182069, PHR\1161441)
בזכות
הצלמת אנה ריבקין־בריק (1970-1908) בית החרושת בנאות מרדכי זכה להיות מתועד, הרבה
לפני שהפך למותג נעליים מוביל. ריבקין־בריק חזרה וביקרה במקום במשך השנים, ובחרה
בו לצילומי ספרה Miriam Lives in a Kibbutz ("מרים חיה בקיבוץ", 1969),
שאותו פרסמה עם קורדליה אדוארדסון במסגרת הסדרה המפורסמת שלה על ילדים מארצות העולם. הספר, שפורסם
באנגלית, מתאר כיצד הילדה מרים בת החמש מסתגלת לאורח החיים החדש בקיבוץ לאחר
עלייתה ארצה ממרוקו בעזרתו של דניאל בן השמונה, שנולד בקיבוץ.
הצלמת
אנה ריבקין־בריק, אוחזת בספרה "מרים חיה בקיבוץ" ולצידה גיבורי הסיפור
מרים ודניאל, הלא הם איריס ויענקל'ה, בני קיבוץ נאות מרדכי, 1969. (PHR\1173142)
אנה
התלוותה לשני הילדים, וצילמה אותם ברחבי הקיבוץ. בספר נכללו תמונות נבחרות, וברוח
התקופה כולן הודפסו בשחור־לבן. באוסף התצלומים של ריבקין־בריק, השמור בארכיון הציוני,
נמצאים הקונטקטים של התצלומים בשחור־לבן וגם נגטיבים - חלקם בצבע. אנה נהגה
להסתובב עם יותר ממצלמה אחת על צווארה, והשתמשה בכולן כדי לצלם את ההתרחשות. לעיתים,
באותה סצנה אפשר לזהות הבדל בין התצלום בשחור־לבן לבין הנגטיב המקביל בצבע. לא
מפתיע, שבתצלומים נראים ילדי הקיבוץ נועלים את נעלי נאות...
אותה
סצנה בשחור־לבן ובצבע: איריס ויענקל'ה (מרים ודניאל) בבית החרושת, איריס נועלת את
הנעליים, שייצרו ב"נעלי נאות", 1967. צלמת: אנה ריבקין־בריק. (מימין: (PHR\1171274
איריס
וילדי הגן מקשיבים לסיפור לפני השינה בבית הילדים בקיבוץ. נעלי הבית מתוצרת נעלי "דפנה",
1968. צלמת: אנה ריבקין־בריק. (מימין:
מאלבום נגטיבים בצבע, משמאל: PHR\1168189)
באולם
הייצור של "נעלי נאות", מתוך אלבום הנגטיבים בצבע, טרם נרשם
המפעל הקיבוצי הוסיף לשגשג, אך המשבר בתנועה
הקיבוצית בשנות ה-90 לא פסח על נאות מרדכי, ורווחי המפעל נותבו לסייע לקיבוץ.
תהליך ההבראה, שעבר הקיבוץ, הוביל להחלפת הנהלת המפעל, ובהמשך להחלטת הקיבוץ למכור
את אחזקותיו במפעל לגורם חיצוני. אמנם המפעל כבר לא בבעלות הקיבוץ, אך ייצור נעלי "טבע
נאות" מוסיף להתקיים במפעל הממוקם בקיבוץ הצפוני.
*תודה לגיורא שנבל, לארכיון קיבוץ נאות מרדכי ולהנהלת "טבע
נאות", על הסיוע בהכנת הכתבה.
~ פורסם ב- 23.12.2024 ~