מושבת תל-חי הוקמה ב- 1918 על אדמות בגליל
העליון, שנרכשו על ידי יק"א ב-1893. על פי הסכם סייקס-פיקו נכלל אזור הגליל
העליון במנדט הצרפתי על סוריה. לאחר שנכבש צפונה של הארץ על ידי הבריטים, נותרו
מטולה, כפר גלעדי, חמארה ותל-חי תחת שלטון צרפתי, וכך נותקו נקודות אלה מן היישוב
היהודי. השלטון הצרפתי באזור היה רעוע ולא היטיב להתמודד עם הקבוצות הבדואיות,
שהתנגדו לנוכחותו במקום. כך נקלעו ארבע הנקודות היהודיות לסכסוך לא להם וללא סיוע
מספק מן היישוב.
תל חי, 1920 (PHPS\1339404)
במסמכים השמורים בארכיון הציוני משתקף המצב
הבטחוני ההולך ומתדרדר באזור בחודשים שקדמו לקרב. ב-12.12
נהרג מכדור תועה אחד מחברי תל-חי, שניאור שפוטשניק. אירוע זה התרחש לאחר תקיפות
אחדות של היישוב על ידי כוחות בדואים, שניצלו את האנרכיה תחת השליטה הצרפתית. שבוע
לאחר מכן, ב-19 בדצמבר, כתב חיים מרגליות קלווריסקי, הממונה על ההתיישבות בגליל מטעם חברת יק"א, אל ועד מושבות הגליל התחתון
על המצב באזור ועל המלחמה, שאליה נקלעו המתיישבים היהודים, על אף שלא היו צד
בעניין: "התנועה היא לא נגד היהודים, כי אם נגד
הנוצרים ומגיניהם הצרפתים. ממילא, להימצא בקרוב מקום ששם יש ממש רעוואליוציה,
ואיזה רעוואליוציה של בדואים פראים, לא נעים בכלל. בכל זאת צריך להִזהר משגיאה.
השגיאה היותר קשה בטקטיקה תוכל להביא עלינו שואה." הוא הוסיף כי "הבדואים המסודרים אומרים שאין כוונתם להתנפל על היהודים ובאמת כך הוא כי
לולא זה ברגע אחד היו יכולים לעשות בנו כלה, ואם אינם עושים בנו כלה אות הוא
שמדמשק רמזו להם לא להתגרות ביהודים". עם זאת, הוא חושש
לשלום הנקודות היהודיות בשל אלמנטים פורעי חוק בקרב הבדואים, שמנצלים את חוסר הסדר
האזורי. לדעתו, הדבר הטוב ביותר הוא "לשמור על פרופיל נמוך": "יש לשלוח אל הנקודות חמש עשרה או עשרים איש, אך
לא יותר, על מנת לא לשדר לבדואים באזור כאילו מתכוננים למלחמה.
חיים מרגליות קלווריסקי לוועד מושבות הגליל העליון, 19.12.1919. "יש להזהר משגיאה". (J15\6493)
יומיים לאחר מכן קיבל קלווריסקי מסר מרגיע
מכאמל חוסיין אל יוסף, המנהיג הבדואי הבולט באזור, שהיה מראשי המתנגדים לשלטון
הצרפתי. כך הוא כותב: "חוואג'ה קלווריסקי, באשר לאחינו היהודים הגרים בחצר טלחה [תל-חי] ובאל-חמארי, המלצתכם עליהם
מיותרת משום שהשכנות והידידות מחייבות אותנו לשים לב אליהם ולכן אין צורך בהמלצה.
אל דאגה מבחינה זו שכן כגורלם – גורלנו. היו שלווים."
כאמל חוסיין אל יוסף במכתב מרגיע לקלווריסקי, 21.12.1919 (J15\6444)
אולם קלווריסקי התקשה להירגע. יום לאחר מכן הוא כתב
לחיים ויצמן, אז ראש ועד הצירים: "המצב במטולה וסביבתה אינו טוב. הבדווים צרים על מטולה וזה גם
מצבן של החוות טלחה, כפר גלעדי וחמארה. במטולה יש כעשרים חיילים צרפתים המגינים על
המקום. בחוות אין אפילו חייל אחד. בכל מקום בוזזים את כפרי הנוצרים. היהודים
סובלים, אפילו הרבה. אולם עדיין זה, כפי שאומרים, מיט חסד [בחסד]". אולם, הוא
מסייג: "הבדווים המאורגנים אינם תוקפים את היהודים". קלווריסקי מביע
תקווה ש"האנגלים יואילו בטובם להתערב בעניין ולהגן על גבולותיהם בצפון,
כיוון שנשקף עכשיו איום על גבולותיהם." הוא כותב כי "מרידת הבדווים
והשוד עוברים מהאזור הצרפתי אל האזור האנגלי. כל מה שאני כותב לך", הוא
מזהיר את ויצמן "סודי בהחלט".
חיים מרגליות קלווריסקי במכתב אל חיים ויצמן, 22.12.1919 (Z4\16043)
תקוותיו של קלווריסקי בנוגע להתערבות בריטית התבדו. שבוע לאחר מכן, ב-29
לדצמבר, שלח לו ליוטננט קולונל קוקס מן הממשל הצבאי הבריטי מסר ברור: "בעניין הביטחון המעורער
בצפת ובמרג' עיון, עליי להודיעך שחיל הרגלים נצטווה לפטרל בדרכים מצפון לראש פינה –
אולם חיילינו לא ייכנסו לשטח הצרפתי."
ליוטננט קולונל קוקס אל יו"ר ועד הצירים, 31.12.1919 (L3\66)
ב-6 בינואר, קצת פחות מחודשיים לפני המערכה על תל-חי, שלח משה
ישראלי מכתב בשם הקבוצה בתל-חי לקלווריסקי, ובו סיפר על ההיתקלויות
האחרונות בין הצבא הצרפתי לבדווים באזור ועל המצב הביטחוני ההולך ומחמיר: "ביום
שבת נודע לנו שהצבא הצרפתי חזר למטולה, והוא מתעתד לצאת לחולה בכדי להקיף את
הבדווים... הצרפתים במספר של 1,200 איש, כפי שמסרו לנו, ירדו למזרח ולדרום מזרח
והחלו שורפים כפרים. קרוב ל-11 לפני הצהריים ראינום נסוגים במהירות לצד מטולה
והערבים רודפים אחריהם מכל הצדדים. הצרפתים איבדו 30 הרוגים ופצועים ו-70 מאנשיהם
נפלו בשבי." המושבה חמארה הועלתה באש על ידי הערבים ותושביה ברחו לנבטיה.
כפי הנראה, כותב ישראלי, מתכוננים הבדווים למלחמת מגן, ומצפים כי נוכחות הצבא
הצרפתי באזור רק
תגבר. "על ידינו דממת מוות", הוא כותב בסיפא
של מכתבו, "אבל זה אינו שקט. היום למשל עברה איזו קבוצת מטואלים לא רחוק
מכפר גלעדי וירו עליה פתאום... הימים היפים והבהירים מצערים אותנו מאוד. הימים הכי מתאימים
לזריעה חולפים ואנו, אין ביכולתנו להשתמש בהם. בקוצר רוח מחכים אנו לשינוי המצב".
משה ישראלי בשם קבוצת תל חי לחיים מרגליות קלווריסקי, 6.1.1920 (J15\6489)
קלווריסקי המודאג שלח בתגובה מסר לתל-חי עוד באותו היום, ובו
הפציר בחברי הקבוצה לעדכן אותו בכל התדרדרות לרעה במצב. יום לאחר מכן, ב-7
לינואר, הוא קיבל מכתב נוסף מיוסף טרומפלדור, שהגיע בראש קבוצת מתנדבים לתגבר את הכוחות במקום, ומקלמן כהן, "המוכתר" של תל-חי.
וכך כתבו: "את מכתבו על ידי שליח
קיבלנו. התחילו יריות ממטולה ועל מטולה. כך כל יום. המצב משונה ובלתי ברור. להקות
נודדות מסביב. נשמעות צעקות ויריות ואין אנו יודעים מה זאת. המצב החֹמרי גרוע
מאוד. הפרודוקטים כלים במהירות. יש לנו אוכל לימים אחדים. ומה יהיה אח"כ קשה
לדעת. אם יש אפשרות להיטיב את מצבנו – בודאי יעשה זאת בלי בקשתנו." למרות זאת "החלטתנו
אמיצה להִשאר במקומנו ועל כן תשתדלו לאפשר לנו זאת".
יוסף טרומפלדור וקלמן כהן בשם קבוצת תל-חי אל חיים מרגליות קלווריסקי, 7.1.1920 (J15\6484)
יוסף טרומפלדור, נחלץ לעזרת אנשי תל-חי בסוף 1919 ופיקד על המגינים. (PHG\1102295)
אנשי תל חי היו, אם כן, נחושים להישאר על עומדם, זאת על אף
שהאזור כולו החל לעלות באש. באותו יום כתב יהושע חנקין, מנהל מחלקת
הקרקעות של המשרד הארץ ישראלי, לוועד הצירים בירושלים: "ביום הראשון שעבר
הייתה התנקשות במטולה בין הצבא הצרפתי ובין הבדואים, ואחרי מלחמה קשה ברחו הצרפתים
ואחריהם גם כל תושבי מטולה, כ-120 איש, בלי לקחת איתם דבר." פליטי מטולה, הוא
כתב, נמלטו אל הגבול האנגלי. לאחר
חמארה נראה היה כי גם מטולה עומדת ליפול.
יהושע חנקין אל ועד הצירים, 7.1.1920. 120 מתושבי מטולה נמלטו אל הגבול האנגלי (L3\248)
אדם נוסף נהרג בתל-חי ב-6 לפברואר, אהרון שר. הוא הגיע ליישוב באחת התגבורות המעטות שנשלחו למקום, ונהרג במהלך היתקלות עם שודדי בהמות בדואים. יום לאחר מכן שלח קלווריסקי מברק אל מנחם אוסישקין בדרישה, כי תישלח עוד תגבורת ליישוב בעקבות אירוע זה.
קלווריסקי בבקשת עזרה בהולה לאוסישקין, 7.2.1920 (J15\6494)
בנוסף שלח קלווריסקי מברק בהול לגנרל גורו, נציב
סוריה ולבנון מטעם צרפת, שבו עדכן אותו על הרצח בתל-חי ועל הפלישה למטולה. עשרה ימים לאחר מכן ושמונה ימים
לפני הקרב על תל-חי, ב-23 לפברואר, התקבלה במשרדו של קלווריסקי תשובת הנציב, מנומסת ולקונית, בזו הלשון: "קיבלנו מברקך מיום 13 בפברואר. האירועים שהזכרת ידועים לי.
ננקטו האמצעים הדרושים כדי למנוע הישנותם".
תשובת גנרל גורו, נציב סוריה, לקלווריסקי, 23.2.1920. "ננקטו האמצעים הדרושים". (J15\6489)
באותו יום נערכה אסיפה של הוועד הזמני ליהודי ארץ
ישראל, הגוף הייצוגי של היישוב. בסופה הוחלט, כי לאור המצב הביטחוני המתדרדר בגליל
העליון אין לנטוש את היישובים היהודיים אלא לשלוח להם סיוע. על המקור התקציבי לסיוע
טרם סוכם, אך הוחלט להקים ועדה שתטפל בעניין. באותו יום שלח אוסישקין מברק ללשכה
הציונית בלונדון: "עזרה מסיבית דרושה כדי לקיים את העמדות הקדמיות האלו...
אי אפשר לנטוש מעוזי יישוב אלו אלא אם כן רצוננו לאבדם לגמרי. אין אנו יכולים לשאת
בהוצאות הגדולות הכרוכות בקיום המקומות האלו. אני בטוח שתספקו את הכספים לצורך הלאומי הזה".
מברק מאוסישקין אל הלשכה הציונית בלונדון, 23.2.1920. "מצב המושבות בגליל חמור". (Z4\25020)
שבוע לאחר מכן פרץ הקרב על תל-חי, שעד היום לא
הוברר סופית אם היה מתקפה מתוכננת של כאמל חוסיין אל יוסף ואנשיו או מבצע חיפוש
שיצא משליטה אחר אנשי צבא צרפתים. עד למועד הקרב לא הצליחו המוסדות הציונים לגבש
פעולה מערכתית סדורה להגשת סיוע ליישוב. יוסף טרומפלדור ועוד חמישה ממגיני תל-חי
נפלו ביום זה.
* בהכנת הכתבה
נעשה שימוש בספרו של נקדימון רוגל: "פרשת תל-חי: תעודות להגנת הגליל העליון
בתר"ף, 1919-1920". כל התרגומים לקוחים מספר זה.