בית בגליל

מכתב של ראש המחלקה להתיישבות בסוכנות היהודית, רענן ויץ, אל ראש הממשלה, מנחם בגין, הציג את מצבה החמור של ההתיישבות היהודית בגליל ואת הצורך בתוכנית ממשלתית מתואמת לייהוד הגליל. מכתב זה הוא שהניע את תוכנית המִצפים בגליל ב-1978.


מפת תוכנית פיתוח מצפים ויישובים חדשים בגליל, 1980

מפת תוכנית פיתוח מצפים ויישובים חדשים בגליל, 1980 (S15M\5131) 


ייהוד הגליל העסיק את היישוב היהודי בארץ ישראל מאז ומתמיד. בראשית הציונות הייתה ההתיישבות בגליל בגדר יצירת יש מאין, ובימי המדינה שבדרך הונחה בו תשתית יישובית כדי להשפיע על תוכנית החלוקה ולהשאיר אותו בגבולות המדינה היהודית. לאחר הקמת המדינה הוסיף חיזוק ההתיישבות היהודית בגליל להעסיק את מוסדות המדינה ואת גופי ההתיישבות. עוד בשנות ה־60 של המאה ה־20 יצא לפועל "מבצע סו"ס" (סוף סוף), שנועד להרחיב את היישוב היהודי במרכז הגליל.

 

הצורך בתוכנית לחיזוק הגליל השתקף במכתבו של אריק לוטן, ראש המועצה האזורית סולם צור שבגליל המערבי (היום מטה אשר), אל רענן ויץ מיום 13.7.1978. לוטן עמד על חולשתה של ההתיישבות היהודית בגליל מן הבחינה הדמוגרפית, על רמת החיים הנמוכה, על היקפן הקטן של התעשייה ושל האדמות החקלאיות ועל חוסר תשומת הלב של הממשלה לאזור. הוא קבע, כי "יש למנות אדם בעל כושר ביצוע ואוטוריטה, אשר יוכל להתמודד עם כל אותן הבעיות המרכזיות שמניתי (שהופכים את חיי היהודים למצוקה ואת הגליל לתקוה נכזבת)",  וסיכם כך: "בתקופת מלחמת העצמאות, נפלו הכרעות היסטוריות בגליל המערבי. אנו מצווים לשמור על הירושה."


מכתבו של אריק לוטן בנוגע לגורל הגליל, 13 ביולי 1978.

"האם אתם חשים חומרת המצב בגליל? האם אתם שומעים הזעקה?" מתוך מכתבו של אריק לוטן בנוגע לגורל הגליל, 13 ביולי 1978 (S15\44747)


רענן ויץ, 1970

רענן ויץ, 1970 (NPS\200732)

 

רענן ויץ קיבל את ביקורתו של לוטן, ולאחר בחינה מדוקדקת הגיע למסקנה, כי "שורש הרעה אינו בחוסר אמצעים ואף לא בחוסר יכולת או רצון, אלא בהעדר תכנית כוללת ומתואמת המחייבת את כל משרדי הממשלה". הביורוקרטיה הרבה במשרדי הממשלה השונים הקשתה על יישוב אזור הגליל. ויץ לקח על עצמו לחשוב על תוכנית כוללת, והחל לעמול על פתרון מתוך "חרדה עמוקה לגורל הגליל". במכתב, ששלח באוגוסט 1978 אל ראש הממשלה מנחם בגין, הזכיר לו, כי "יהוד הגליל ופתוחו הוכר כצו בעל עדיפות עליונה, עוד על ידי הממשלה הקודמת וקבל משנה תוקף ע"י הממשלה שהנך עומד בראשה". הוא פרש תוכנית להיערכות לאומית ומקומית, ועיקרה היה הקמת "ועדת תאום לענייני הגליל". בגין קיבל את המלצותיו של ויץ, ונתן לו אור ירוק לפעול בנידון.​


מכתב מאת רענן ויץ אל מנחם בגין בנוגע להתיישבות היהודית בגליל, 2 באוגוסט 1978.

מכתב מאת רענן ויץ אל מנחם בגין בנוגע להתיישבות היהודית בגליל, 2 באוגוסט 1978, ארכיון המחלקה להתיישבות חקלאית של הסוכנות היהודית (S15\44747)


תשובתו של מנחם בגין לרענן ויץ, 21 באוגוסט 1978.

"בעיה גדולה היא ועלינו לעשות כל מאמץ כדי לפתור אותה." תשובתו של מנחם בגין לרענן ויץ, 21 באוגוסט 1978. (S15\44747)

 

זמן קצר לאחר מכן ראתה אור הצעה לביצוע מאת ויץ לשמירת קרקעות הגליל, שכללה ארגון מפעל לאומי להקמת יישובים קטנים בנקודות השולטות והאסטרטגיות שבגליל. הרעיון היה לפרוס אוכלוסייה יהודית ברחבי הגליל ההררי כדי לצמצם את היתרון הדמוגרפי של ערביי הגליל ולמנוע מהם פלישה לאדמות מדינה באזור. התוכנית התבססה על שני סוגי יישובים: "מצפה" בהיקף ראשוני של כ־15 משפחות, שתוכנן לשמש בסיס ליישוב "במתכונת המקובלת", ו"מצפור", שיוקם במתכונת מצומצמת יותר. הדגש בתוכנית הושם על פעולות מהירות ועל גמישות בתקציב נמוך. לתוכנית המקורית צירף ויץ מפה, ובה סימן את פסגות ההרים, שעליהן ביקש להקים את היישובים.


היישוב מתת בגליל העליון היה הראשון, שהוקם במסגרת "תוכנית המצפים".

היישוב מתת בגליל העליון היה הראשון, שהוקם במסגרת "תוכנית המצפים". צלם: גורי גרוסמן. (NPS\305512)


תוכנית כללית מאת צוות התכנון למצפי הגליל במחלקה להתיישבות, 19 באוקטובר 1978.

"הקמת יישובי מצפים בגליל מהוה ניסיון חדש בתחום ההתיישבות. ניסיון המצריך פתרונות פיזיים, כלכליים, חברתיים וארגוניים החורגים מן השיגרה ההתיישבותית המקובל" – פרוגרמה כללית מאת צוות התכנון למצפי הגליל במחלקה להתיישבות, מבוססת על הצעתו לביצוע של רענן ויץ, 19 באוקטובר 1978 (J123\100)

 

משלהי 1978 עד 1980 הוקמו בגליל יותר מ־40 מצפים. אלה שינו את המפה הגאוגרפית של ההתיישבות בגליל, אבל השפעתם הדמוגרפית הייתה מועטה בשל מספר התושבים הקטן.

 ​



 ​​~ פורסם ב- 8.10.2024 ~​​


​​​​​​​