תמונות הנוף העזתיות הניבטות אלינו היום ממסכי הטלוויזיה שונות לחלוטין מן הנוף שניגלה לעיני המטייל בעיר בתחילת המאה. כעיר הממוקמת על המסלול הימי המחבר בין אסיה לאפריקה, הייתה העיר מאז ומעולם בעלת חשיבות אזורית ניכרת. בעת העתיקה היא היוותה את התחנה האחרונה של "דרך הבשמים", ובתקופה הממלוכית הייתה בירת מחוז א"י. תחת טיפוחם של מושלים מטעם האימפריה התפתחה העיר במהלך התקופה העות'מאנית למרכז תרבותי ודתי ותקופה זו נחשבת ל"תור הזהב" של העיר, בו היוותה מעין בירה בפועל של מחוז פלסטין.
בסופה של התקופה העות'מאנית עוד נחשבה העיר לכזו בעלת כלכלה משגשגת- במיוחד בשל ייצוא תוצרת חקלאית כגון שעורה לכל רחבי העולם. באותה עת עוד הייתה עזה עיר שלווה בעלת יופי מדברי וחוף פסטורלי. הבריטים כבשו את העיר ב- 1917 והיא נכללה בשלטון המנדט בארץ ישראל. תחת שלטון זה הונהגה בה תנופת פיתוח בשנות ה- 30 וה- 40, ושכונות רבות נבנו לאורך קו החוף בשנים אלו.
לפניכם כמה תמונות מתקופה אחרת, תמימה ופשוטה יותר, כשנופי עזה עוד נראו כמו גלויה מסיני.