כאשר מזכירים בישראל מוצרי גבינה שונים, מיד עולה במחשבתנו שמה של חברת "תנובה". החברה נוסדה בשנת 1926, ופעלה במשך כל המאה ה- 20 ועד ימינו. בשנים אלו התבסס היישוב היהודי בארץ, והוקמה מדינת ישראל. לא פלא אם כך ש"תנובה" הפכה ל"סמל הלָבן" של תוצרת הארץ.
בשנת 1926 התכנסו 13 משקים חקלאיים עבריים לוועידה בשם "ועידת המשביר". הם החליטו על הקמת אגודה שיתופית, שתרכז ותאגד את הטיפול בכל שלבי העיבוד, הייצור והשיווק של תוצרת חקלאית טרייה. בראש האגודה השיתופית – "תנובה" - עמד אליעזר יפה. בהמשך "תנובה" קיבלה תוצרת של יישובים נוספים, בתנאי שיקפידו על עבודה עברית ומאורגנת. "תנובה" החלה בשיווק חלב, ולאחר מכן התחילה לייצר גם מוצרי חלב. בשנות ה-30, כאשר התבססה האגודה, היא החלה לשווק תוצרת טרייה נוספת של המשק החקלאי: ביצים, עופות, ירקות ופֵרות.
בשנים הראשונות להקמתה נאלצה "תנובה" להתמודד עם תחרות רבה. היישוב היהודי היה רגיל לקנות תוצרת ממחלקי חלב קבועים, שמכרו תוצרת מקומית. היו גם ערבים, שהגיעו עם העז שברשותם היישר לבתים, וחלבו חלב טרי במקום. ראשי "תנובה" נהגו להגיע לבתי היהודים במטרה לשכנע אותם לקנות תוצרת של "תנובה" ובכך לתמוך במפעל הציוני. כרזות הפרסומת של "תנובה", הנמצאות בארכיון הציוני, מדגישות את היות מוצרי החברה "תוצרת הארץ" ואת החשיבות שבקנייתם לחיזוק המשק.