המטבח החשמלי הראשון

האדריכלית לוטה כהן ((A175\260-1p

לוטה כהן (1893–1983) הייתה אדריכלית פורצת דרך, שתרמה להתפתחות היישוב ומדינת ישראל במשך כחמישה עשורים. מראשית שנות העשרים עבדה לצד ריכרד קאופמן בחברת הכשרת היישוב של הסוכנות היהודית, ויחד תכננו קיבוצים, שכונות גנים ואת עיר העמק עפולה. כהן, האדריכלית הראשונה בארץ שהקימה משרד אדריכלות משלה, הותירה ציוני דרך מרשימים בנופי תל אביב ובהתיישבות העובדת – ועדיין פועלה הרב לא ידוע במלואו. מסמך בודד שהתגלה במקרה בארכיון הציוני, חושף כי ידה של כהן הייתה גם בתכנונו של פרויקט יוצא דופן: "מטבח ויצו" – מטבח ציבורי ראשון בארץ, שהופעל כולו על טהרת החשמל. גילוי מפתיע זה מציג נדבך נוסף בקריירה המפוארת שלה.

חיפושיי אחר פרויקט שתכננה האדריכלית אלזה גדעוני מנדלשטם בעבור ויצו ב־1935, הוביל אותי אל תיקי הארכיון של בית הספר המקצועי "ויצו צרפת" (בית הספר למשק בית וחקלאות בתכנונה של גדעוני, שינה את שמו לוויצו צרפת עם המעבר לצפון העיר בסוף שנות השישים). בין דפי התיק, צץ מזכר בגרמנית תחת הכותרת

"Die Neue Wizo-Küche in Tel-Aviv". המתאר מטבח מודרני שהקימה ויצו בבניין הדואר ברחוב אלנבי. בעמוד השני שלו נחשף שמה של המתכננת: "תכנון הפנים נעשה בידי האדריכלית לוטה כהן (שתכננה גם את המבנה הראשי של נהלל)".​

מזכר של ויצו בנוגע למטבח ציבורי חדש לפועלים בתל אביב, בבניין הדואר הראשי של תל אביב. בעמוד השני מצוין כי לוטה כהן היא המתכננת (F49\1139)

חיפוש מידע על אודות בית הדואר הראשי בתל אביב בתקופת המנדט, העלה שהוא שכן ברחוב אלנבי 132. תוכניות הבניין, השמורות בגנזך ההנדסה של עיריית תל אביב, מעידות כי הוא נבנה ב־1930 בעבור צבי סטרכילביץ, בתכנונו של האדריכל יהודה מגידוביץ, וזכה לכינוי "בית הפוסטה".​ 

מטבח ויצו (מסעדת ויצו) בבניין הדואר בתל אביב, בהנהלת בית הספר למשק בית של ויצו, 1933. אוסף ויצו PHWI\1245136))

מגידוביץ הוא זה שהגיש את הבקשות להיתרי הבנייה, הן של המבנה כולו הן של המטבח, וחתימתו מתנוססת על מסמכי העירייה הרשמיים. ייתכן שבהסכם בין צבי סטרכילביץ לוויצו בנוגע להשכרת הקומה השנייה, נקבע כי על המשכיר לאשר בעירייה את השינויים הפנימיים הדרושים לתכנון המסעדה, ואף לבצעם בפועל. מאחר ששמה של לוטה אינו מופיע, ניתן היה להניח עד כה כי מגידוביץ הוא זה שתכנן את מטבח ויצו. אולם המסמך שהתגלה בארכיון הציוני לא מותיר ספק שכהן היא מתכננת המסעדה והמטבח. שנים ספורות קודם לכן, ב־1925, תכננה כהן את בית הספר החקלאי לצעירות בנהלל,  הראשון שנועד להכשרת נשים לעבודה חקלאית, שיזמה חנה מייזל במימון ויצו. היה זה פרויקט ראשון שתכננה אדריכלית אישה בעבור ארגוני נשים ציוניות שפעלו בארץ. שביעות הרצון מיצירתה האדריכלית בנהלל הביאה את ויצו לבחור בכהן בשנית, והפעם כאדריכלית של מטבח ויצו.

ויצו פתחה את מטבח הפועלים בקומה השנייה של בניין הדואר בראשית 1931, בשטח של 230 מ"ר. המסעדה שירתה פועלים ופועלות שעבדו בעיר, והם יכלו לאכול בה ארוחות מזינות במחיר מסובסד. פעילות ההסעדה נמשכה לאורך כל היום, שבמהלכו הוגשו שלוש ארוחות מלאות. בין הארוחות הוגשו כריכים וסלטים קרים. התוכנית כללה חדר אוכל ובו 60 מקומות ישיבה, מטבח, מחסן מותאם במיוחד לאחסון ירקות ושני חדרים שנועדו להדחת כלים (חלבי ובשרי). בתכנון המקום ניתנה תשומת לב לרווחת עובדות המטבח, ותוכננו בעבורן מקלחות וחדרי מועדון בצד שטחי תפעול למטרות שונות.​ 

תלמידות בית הספר למשק בית של ויצו משתלמות במטבח מסעדת ויצו ברחוב אלנבי בתל אביב, 1932. צלם: שוויג יוסף, אוסף ויצו (PHWI\1245029)

מלבד היותו מסעדה בשביל פועלים ופועלות, הציג "מטבח ויצו" לכלל היישוב את תוכנית החינוך של ויצו בתחום התזונה, אופן הרכבת התפריט, הכנת פריטי מזון ואספקת ארוחות במחיר נמוך לפועלים ולפועלות. המקום מילא תפקיד מרכזי בהכשרה לעבודה במטבח ציבורי בעבור תלמידות "ההוסטל" (בית הספר למשק בית וחקלאות), שפעל תחת חסותה ובמימונה של ויצו. אולם החידוש הבולט והמרכזי של המטבח החדש היה אימוץ גורף של טכנולוגיה חשמלית לתפעולו.​ 

המטבח החשמלי במסעדת ויצו בהנהלת בית הספר למשק בית, שנות ה־30 המוקדמות. צלם: יוסף שוייג, אוסף ויצו (PHWI\1245037)

"מטבח ויצו" היה המטבח הציבורי הראשון בארץ ישראל שהופעל באמצעות חשמל. תל אביב הוארה בחשמל לראשונה כבר בשנת 1923, עם הקמתה של תחנת כוח קטנה בעיר שקִדמה את המודרניזציה של העיר. לקראת סיומה הקרֵב של בניית תחנת החשמל בנהריים (שנחנכה ב־1932, כשנה לאחר הקמת מטבח ויצו) קיוותה ויצו שהדבר יביא בעקבותיו הוזלה ניכרת של תעריפי החשמל והרחבה של השימוש בטכנולוגיה זו. במטבח החדש התנסו התלמידות בפועל בבישול במתקנים חשמליים ובניהול מטבח ציבורי גדול, שהיה לתפיסתה של ויצו חיוני להכשרתן. העבודה במטבח נועדה להציג ביישוב את הפוטנציאל הטמון בטכנולוגיה החדשה ובתרומתה לעבודה יעילה במטבח ציבורי גדול, וכמענה לצורך להזין את פועלי העיר ולחנך לתזונה נכונה.

תכנון פנים לרוב אינו שורד לאורך שנים ויצירות אלה נעלמות מההיסטוריה. הגילוי הארכיוני הוסיף פרויקט חדשני לא מוכר לגוף העבודות המרשים של כהן ולרשימת הפרויקטים החלוציים שהקימה ויצו בתקופת המנדט.

מטבח ויצו פעל שנים אחדות ונסגר ב־1936, מיד לאחר שנפתח "בית ויצו" בתכנונה של האדריכלית גדעוני מנדלשטם. בתחילה התכוונה ויצו לפתוח במבנה החדש שבנתה מסעדת פועלים, אולם בסופו של דבר החליט הארגון להתמקד בהכשרה, ובבית ויצו הוקם מטבח לימודי בלבד. (לכתבה קודמת בנושא​)

* לקריאה נוספת: 

"בונות ארץ חדשה – אדריכליות וארגוני נשים בתקופת המנדט" מאת סיגל דוידי, בהוצאת למדא עיון של האוניברסיטה הפתוחה (2020). 

ובאנגלית –

Modern Architecture and Gender in Pre-State Israel (Palgrave Macmillan, 2025)

​~ פורסם ב- 25.2.2026 ~​