הרצל אמר: עברית שפה קשה

יומניו של תיאודור הרצל, השמורים בארכיון הציוני המרכזי, נגישים כעת לכולם! 

האתר החדשני "הרצל־אונליין", מאפשר הצצה מקוונת ובלתי אמצעית ליומנים בכתב ידו המקורי, לצד תעתיקים ותרגומים מלאים לשפות גרמנית, עברית ואנגלית, וכן קישורים למסמכים נדירים ולתצלומים מארכיונו הפרטי של חוזה המדינה. לכבוד יום השפה העברית: מספר פנינים על הרצל והעברית.

מאת: סוזן ברנס, אוצרת ארכיון תיאודור הרצל

אילת הלל כהן-אורגד, יחידת חינוך והדרכה​

יחסו של הרצל לשפה העברית היה מורכב ותחיית השפה לא נכללה בתוכניתו לתחייה לאומית. נוסף על שפת אמו, גרמנית, שבה כתב בדרך כלל ביומניו, הוא שלט היטב בהונגרית ובצרפתית, ידע גם לטינית, אנגלית, מעט איטלקית ומילים אחדות ביידיש. למרות ניסיונותיו ללמוד עברית הוא לא שלט בשפה, אך יומניו מעידים כי היה לה מקום חשוב בעולמו וכי הוא שילב ביטויים עבריים בכתביו ובנאומיו.​

בחלוף שבוע מאז כינס הרצל את הקונגרס הציוני הראשון בבאזל, בעודו נוסע ברכבת, נזכר הרצל בחוויה שריגשה אותו בשבת שקדמה לקונגרס "יותר מאשר נאום הפתיחה ונאום הנעילה וכל הדיונים". הייתה זו אמירת הברכה בעברית כשעלה לתורה בעת התפילה בבית הכנסת בבאזל. הרצל הגיע לעיר ימים אחדים לפני פתיחת הקונגרס ונענה להזמנת הרב ארתור כהן. בעזרת אחד מחברי הקהילה שינן את הברכה בעברית: "ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם אשר בחר בנו מכל העמים ונתן לנו את תורתו". ביומנו תיאר כי "המלים המעטות של הברכה העברית חנקו את גרוני מהתרגשות". את המילה "ברכה" כתב בגרמנית אך בהגייה אשכנזית [במקור: der hebräischen Broche] (6 בספטמבר 1807, יומן 5, עמוד 69).

בנימין זאב, שמו העברי באותיות עבריות, מתועד עוד מילדותו בבודפשט, אז רשם אותו אביו יעקב כחבר בחברה קדישא. הרצל לא הרבה לחתום בשמו העברי וכעיתונאי מטעם העיתון האוסטרי "נויה פרייה פראסה" חתם בשם תיאודור הרצל. רק כשיזם את הוצאת "די־וולט"  הביטאון הציוני שנדפס בגרמנית, חתם על מאמריו בשמו העברי, בנימין זאב, באותיות לטיניות – Benjamin Seff. מדי פעם הוא חתם כך גם על מכתבים ששלח למקורביו.

הרצל חותם בשמו העברי בנימין זאב Benjamin Seff. כתב היד של כתבה בעבור העיתון די־וולט בנוגע למשפטו של אלפרד דרייפוס, 15.9.1899 (H1\719)

בצוואתו (השנייה), ממאי 1900, ביקש כי על המצבה שתוקם לאחר מותו, ייכתב שמו, בנימין זאב, גם באותיות עבריות לצד הכיתוב בגרמנית. בקשתו מומשה ושמו העברי התנוסס על המצבה בבית הקברות ליבלינג בווינה, שם נקבר לאחר מותו, עד שעצמותיו הועברו לקבורה מחדש במדינה היהודית.

המצבה על קברו של הרצל בית הקברות ליבלינג בווינה, ועליה הכיתוב בעברית:

פ"נ הד"ר בנימין זאב הערצל ז"ל, אוגוסט 1949 (PHG\1310602)

באתר החדש "הרצל־אונליין" מונגשים יומני הרצל בכתב ידו המקורי, לצד תעתיקים ותרגומים מלאים לגרמנית, לעברית ולאנגלית, עם קישורים למסמכים נדירים ולתצלומים מארכיונו הפרטי. אפשר למצוא בו בקלות את המקרים שבהם בחר הרצל לחתום בשמו העברי במכתבים ובמברקים המצויים ביומניו.​ 

הרצל חותם בשמו העברי בנימין במברק לדוד וולפסון, 5 אפריל 1899, יומן 7 עמ' 5. צילום מסך מאתר הרצל־אונליין. 

בבית דיברו הרצל וג'ולי עם ילדיהם בגרמנית, אך הילדים למדו גם אנגלית, צרפתית ועברית. בארכיון תיאודור הרצל שמור דף בכתב ידה של פאולינה, בתו הבכורה, שבו תרגלה כתיבה באותיות עבריות. בכתב יד ילדי, מהוסס ונטול רווחים, היא כותבת את שמה ואת שמו המלא של אביה.​

תרגיל כתיבה באותיות עבריות בכתב יד של פאולינה. בשורות העליונות: פאולינה הרצל בת של מר ד"ר תיאודור הרצל(H1\1365-2) >> קישור למסמך

הרצל התלהב מהתקדמות הילדים בלימוד העברית. יוסף פתאי, מחוקרי הרצל הראשונים, מצטט את ד"ר ויינשטיין, המורה לעברית של הילדים, שסיפר כי מדי יום פאולינה, הנס וטרודה היו נכנסים לחדר עבודתו של הרצל לחצי שעה של משחק עמו. כשזמן השהות הסתיים, האב היה מוציא את שעונו מכיסו, והילדים ידעו שאביהם צריך לחזור לעבודתו. באחד הימים סירב הנס הקטן לעזוב ואמר בעברית "לא אלך". הרצל התרגש, חיבק אותו והתיר לו להישאר עוד חצי שעה.​ 

טרודה, פאולינה והנס הרצל, תצלום מתוך גלויה שנשלחה ב־1899 ((PHG\1002446

גם ביומנו תיאר הרצל כיצד העברית משתלבת בחיי היום יום של ילדיו הצעירים, אז בני 8–11: "הילדים השתוללו כמדי יום… רצו לאמבטיה, רקדו בדרך למיטה, אמרו תפילה של ערב והיום נתתי להם לומר תפילה בעברית נוסף על התפילה בגרמנית", כתב על שגרת הבית לפני השינה.