מאת ד"ר
יאיר פז, מרצה בכיר במסלול לימודי ירושלים וא"י במכון שכטר למדעי היהדות
לפני
כארבעים שנה, בהיותי תלמיד מחקר באוניברסיטה העברית, נפגשתי לראשונה עם הארכיון
הציוני. למיטב זכרוני זה היה מפגש ראשון שלי עם עולם הארכיונים, שבהמשך הפכו חלק משגרת
חיי. כתבתי אז עבודה סמינריונית על הניסיונות לרכוש קרקעות באזור שער הגיא בואכה
ירושלים. העבודה נכתבה בהדרכת פרופ' שלום רייכמן ע"ה, שהמליץ לי לעיין
בארכיון קק"ל, שנמסר לארכיון הציוני. הארכיון שכן אז בקומת המרתף של בניין המוסדות
הלאומיים ברחביה, אך אוסף המפות עצמו נשאר עדיין במשרדי המחלקה הטכנית של קק"ל באותו
בניין. הקושי היה לחבר בין מפה למידע אודותיה, ואט אט למדתי איך להצליב מידע ולאתר
צימוקים.
חדר הקריאה ארכיון הציוני במשכנו במרתף בניין
המוסדות הלאומיים, שנות החמישים (NGEN\326639)
לימים, הייתי
מעורב יחד עם מורי פרופ' רייכמן בהעברת אוסף מפות קק"ל למשמרת ולעיון בספריית
המפות של המחלקה לגיאוגרפיה באוניברסיטה העברית. כעבור דור נסרק האוסף, והמקור הוחזר
לארכיון הציוני, שם הוא שמור עד היום.
העבודה
הסמינריונית הפכה למאמר בשם "הניסיונות ליצור רצף קרקעי בין ירושלים לתל אביב
בתקופת המנדט", כאשר השאלה המרכזית הייתה מדוע בעצם לא נוצר רצף יישובי בין
שני המרכזים העירוניים הגדולים של תקופת המנדט, תל אביב וירושלים. בהקשר זה התחלתי
להתעמק בכל התיקים והמפות, שעסקו בניסיונות לרכישת קרקע במרחב.
שער הגיא, ללא רצף התיישבותי בין ירושלים
לתל אביב. מאוסף קרן היסוד. (NKH\428646)
אוסף מפות
קק"ל, יחד עם חומרי ארכיון נוספים, שימש אותי גם בעבודת התזה לתואר שני, שהתמקדה
ברכישת קרקעות על ידי גורמים יהודיים בראשית תקופת המנדט סביב העיר ירושלים. הייתה
לי בעיה טכנית: בתיקי הארכיון היה תיאור מילולי של מקומות, שהוצעו לקנייה, ופה ושם
גם קטעי מפות מקומיות, אך לא הייתה בנמצא מפה אזורית כוללת.
כאן הפעלתי
את קשרי הידידות שקשרתי עם הצוות, ובזכות ארכיונאי ותיק ונחמד קיבלתי רשות לבדוק שתי
תיקיות ענקיות של מפות גדולות, שהיו מונחות במחסן הפנימי. על הכריכה שלהן נכתב
"ירושלים, כללי" ולא היה ברור מהיכן הגיעו.
על מה
שמצאתי באותם תיקים אפשר לומר "חיפש אתונות ומצא מלוכה", כי מלבד איתור מפות
שסייעו לי במחקר, גיליתי מפה מעניינת ומוזרה. במפה בלטו שטחים, שנצבעו בגוון ורוד ובמרכז
קו ירוק, שחצה את העיר מצפון לדרום וחילק אותה למזרח ולמערב. במבט הראשון היה נדמה
שזו מפה, המתארת את אחד ממצבי הביניים במלחמת העצמאות (1948) בירושלים, אולם במקרא
שבשולי המפה צוין, כי הגוון הוורוד הוא "נכסי היהודים" והקו הירוק הוא
"הגבול המוצע" – קו שלא תאם את קווי הפסקת האש מ-1948. בשולי המפה או בגבה
לא היה מידע נוסף או תאריך, כך שהייתי צריך להפעיל את כל כלי המחקר של גיאוגרף-היסטורי
כדי לגלות את זמן שרטוט המפה ואת ייעודה.
מפת הסוכנות היהודית לחלוקת ירושלים (MM\30)
הבחנתי, כי
המפה מורכבת מ"לב המפה" ומשוליים שהודבקו אליה כדי להרחיב את תחומי העיר.
גיליתי, כי מרכז המפה זהה למהדורה בריטית שיצאה לאור בשלהי שנות השלושים, וכי בשנות
הארבעים הבריטים הוציאו לאור מפה רחבה יותר (שישה גיליונות), שמכסה את כל שטח ירושלים
המתרחבת. השימוש של עורך המפה בגיליון המצומצם הוביל למסקנה, שמדובר במפה מסוף שנות
השלושים. מסיבה זו הוא נאלץ "לאלתר תוספת", שתציג את השכונות המערביות
של ירושלים, כמו בית הכרם ובית וגן, ולהציג את תחום העיר המערבית הנפרדת, המודגש בתוך
"קו ירוק". אך מהי אותה עיר שיש לה "גבול מוצע", ששורטט בסוף שנות
השלושים?! ושאלה נוספת – מי שרטט את המפה, שמחלקת את ירושלים עשור לפני מלחמת העצמאות,
ושנראה בוודאות כי היה דובר עברית?
לאחר שבחנתי
קבוצת תיקים של המחלקה המדינית של הסוכנות (חטיבה S25), איתרתי פרוטוקולים ודו"חות מרתקים של
ועדה מיוחדת, שהוקמה על ידי הסוכנות היהודית בשנת 1938. שמה היה "ועדת ירושלים",
והיא הורכבה מראשי הסוכנות ובראשם עו"ד ב. ג'וזף (דב יוסף). מחד גיסא נראה שמטרתה
הייתה לנסות לשכנע את הבריטים – אשר בתוכנית "ועדת פיל" (1937) גזרו שכל
ירושלים תופקע מהמדינה היהודית המוצעת – להשאיר בידי ישראל לפחות את החלק המערבי של
העיר, שבו גרו 92% מיהודי העיר, ומרבית הקרקעות היו בבעלות יהודים ("נכסי
היהודים"). בנוסף, נראה מהמפה שחברי הוועדה התאמצו לצרף לעיר העברית המוצעת
את רכס הר הצופים, הכולל את האוניברסיטה העברית ואת בית החולים "הדסה", למרות
מיקומו המרוחק והבעייתי. מאידך גיסא, נאלצו מעצבי התוכנית והמפה כנראה לוותר מראש על אזור הרובע היהודי והכותל
המערבי וכן על שכונות הדרום (תלפיות ובנותיה) כדי לצמצם את הקונפליקטים המרחביים
הפוטנציאליים עם הבריטים ועם הערבים ולאפשר את קבלת ההצעה.
חברי ועדת פיל מגיעים לתחנת הרכבת בלוד,
אוקטובר 1936. צילום: צבי אורון (אורושקס) (NZO\634445)
תצלום
אוויר של האוניברסיטה העברית על הר הצופים, מרוחקת משאר השכונות הירושלמיות, 1938.
צילום: זולטאן קלוגר, אוסף קרן היסוד. (PHKH\1264202)
גילוי זה גרם לי לרגשות מעורבים ולהבנה
מעמיקה יותר של היחס המורכב של התנועה הציונית לירושלים. למרות הרגשות הלאומיים והרצון
לקבל את ירושלים כולה חשבו מנהיגי היישוב בצורה מעשית איך למקסם את שטח המדינה היהודית
העתידית תוך נכונות לוותר על ריבונות בחלקים שנויים במחלוקת קשה. הנה כי כן, חוויה רגשית ואינטלקטואלית גם יחד
של חוקר בארכיון הציוני.
לקריאה
נוספת:
- "הנסיונות ליצור רצף קרקעות יהודי בין
תל-אביב לירושלים בתקופת המנדט" מאת יאיר פז, בתוך: "ירושלים בתודעה
ובעשייה הציונית", ירושלים תשמ"ט.
- "'ירושלים
החדשה' בתוכנית הסוכנות היהודית לחלוקת ירושלים (1938-1937)" מאת יאיר פז,
בתוך: קתדרה 72, ירושלים תשנ"ד.
- המפה נבחרה ל"אסופת
המאה" ואפשר לקרוא עליה באתר הארכיון >> "מפת חלוקת ירושלים"