על סיפונה של "סטרומה"

אניית המעפילים סטרומה (PHG\1081814) 
 אניית המעפילים סטרומה (PHG\1081814)
 
לעתים מתוך עיון בתיקים של ארכיונים שונים השמורים בארכיון הציוני נחשפים מבין המסמכים סיפורים וחלקי סיפורים לא מוכרים. במהלך רישום מחדש של ארכיון שמעון ברוד נתגלה חלק קטן מסיפור חייהם של שני ילדים, שהוביל לתקווה שגורלם הלא-ידוע היה עם סוף טוב.
 
כרוז מטעם עיריית תל אביב המודיע על יום שבתון בעקבות אסון סטרומה  (KRU\20553)אחד מהאסונות הקשים ביותר בתולדות ההעפלה היה טביעתה של האנייה "סטרומה". בשנת 1941 ארגנו אנשי התנועה הרוויזיוניסטית הפלגה של "סטרומה" מחופי רומניה. מצבה של האנייה היה רעוע, ועל סיפונה הועלו 768 פליטים יהודים – מספר אנשים רב יותר מהמותר. המטרה הייתה להגיע אל חופי טורקיה ולקבל שם אשרות כניסה לארץ ישראל. "סטרומה" הגיעה ליעדה, ועגנה באיסטנבול במשך כעשרה שבועות, שבמהלכם  ניסו הטורקים למצוא מדינה אחרת, שתקלוט את הפליטים. הסוכנות היהודית ניסתה לשכנע את שלטונות המנדט הבריטי להכניס את הפליטים על חשבון מכסות העלייה שניתנו ליישוב היהודי, אך ללא הצלחה. הבריטים רצו למנוע תקדים לגל פליטים יהודים שיגיעו דרך טורקיה לארץ ישראל. בסופו של דבר גררו הטורקים את האנייה "סטרומה" מחוץ למים הטריטוריאליים של המדינה בליל ה-23 לפברואר 1942. האנשים על האנייה נותרו בלא מזון ובלא מים. למחרת בבוקר פגע טורפדו באנייה. "סטרומה" טבעה מיד וכך גם כל האנשים שהיו על סיפונה. ניצול אחד בלבד שרד – דוד סטוליאר. שנים רבות לאחר מכן התגלה שצוללת סובייטית היא זו שהטביעה את האנייה. אבל כבד שרר ביישוב עקב טביעת הפליטים, וזעם רב הופנה כלפי השלטון הבריטי בשל מדיניות סגירת שערי ארץ ישראל בפני פליטים יהודים. הוועד הלאומי הכריז על יום אבל ועל עוצר בית פנימי בעקבות טביעתה של "סטרומה".
 
שמעון ברוד היה מראשי הקהילה היהודית באיסטנבול בשנות מלחמת העולם השנייה. הוא עסק באיתור פליטים יהודים, בהצלה ובטיפול בהם, ועזר להם להגיע לארץ ישראל דרך טורקיה. הניצול היחיד מ"סטרומה" חזר לטורקיה הודות לפעולתם של דייגים טורקים, שגילו אותו בים והעלו אותו לספינתם. בהגיעו לחוף הוא נכלא, אך שוחרר בעקבות מאמציה הרבים של הקהילה היהודית המקומית ושל שמעון ברוד, שליווה אותו בזמן שהותו בטורקיה ועד לעלייתו לארץ ישראל. בארכיונו של שמעון ברוד נשמרו מסמכים הקשורים ל"סטרומה". שניים מהם העלו תהיות בנוגע לגורלם של שני ילדים, ששהו על סיפונה של האנייה. מסמך אחד הוא מכתב רשמי של ביקורת הגבולות הבריטית מיום ה-23 לפברואר 1942, המעניקה אשרות כניסה לארץ ישראל עבור ריטה ויעקב גליקמן בני התשע והשבע בהתאמה. האישור ניתן יום לפני טביעתה של "סטרומה".
 
 
 הודעה לשגרירות הבריטית באיסטנבול על הענקת אשרות כניסה לריטה ויעקב גליקמן, 23.2.1942 (A201\14)
 
קרוב משפחתם של ריטה ויעקב בארץ ישראל, מרקוס גליקמן, שלח מברק ב-24 לפברואר לשמעון ברוד באיסטנבול בבקשה שיעשה כל שביכולתו כדי להוריד את הילדים מהאנייה ולהעבירם לארץ ישראל. המברק נשלח באותו יום שבו האנייה הוטבעה. האם הקונסוליה הבריטית או שמעון ברוד קיבלו את המידע לפני טביעת הספינה והספיקו להוריד את הילדים בזמן? בתיקים אין תשובה ברורה. מסמך מתיק אחר, שהכיל רשימה שמית של הילדים שנספו במהלך טביעתה של "סטרומה", לא כלל את שמות שני הילדים.
 
"Palestine goverment cabled today british consul istanbul to disembark exceptionally from struma two children rita aged nin and yaacov aged seven children of avraham and eugenia glickman | please do everything for them disembark them and send them together with the other children | thanks in advance | cable - markus glickman"
תרגום: "ממשלת פלשתינה שלחה היום מברק לקונסוליה באיסטנבול להוריד לחוף מ"סטרומה" באופן יוצא מהכלל שני ילדים - ריטה בת תשע ויעקב בן שבע - ילדיהם של אברהם ואוגניה גליקמן | בבקשה עשו הכל בשביל להוריד אותם מהאנייה ולשלוח אותם יחד עם הילדים האחרים | בתודה מראש | שולח המברק - מרקוס גליקמן", 24.3.1942 (A201\11)
 
השלב הבא היה לבדוק במקור אחר אם השמות ריטה ויעקב גליקמן מופיעים בהקשר של "סטרומה". באתר  JewishGen נמצאת רשימה של כל הנספים בטביעת האנייה "סטרומה". לצערנו, שמותיהם של ריטה ויעקב הופיעו בין הנספים. ככל הנראה הקונסוליה הבריטית ושמעון ברוד לא הספיקו להציל את הילדים מגורלם המר של נוסעי האנייה.
 
שמעון ברוד ודוד סטוליאר, הניצול היחיד מטביעת סטרומה, מארכיון שמעון ברוד (A201\5) 
שמעון ברוד ודוד סטוליאר, הניצול היחיד מטביעת סטרומה, מארכיון שמעון ברוד (A201\5)
 
 

מסמכים נוספים במבט מקרוב: