המלחמה הראשונה של מדינת ישראל החלה זמן קצר לאחר ההחלטה על הקמתה. לאחר קבלת תכנית החלוקה וסיום המנדט הבריטי בארץ ישראל, החלו כוחות של ערבים מקומיים לתקוף מטרות ויישובים יהודיים. נגד הערבים פעלו שלוש המחתרות: ההגנה, האצ"ל והלח"י. בקרבות הרואיים הצליחו להשתלט על שטחים נרחבים ועל הערים המעורבות. לצד זאת, לאחר קרב קשה, שבו נהרגו רבים, נפל גוש עציון בידי הירדנים יום אחד בלבד לפני הקמת המדינה.
הנהגת היישוב החלה לפעול ליצירת צבא מסודר, שיאחד בין המחתרות. כשבועיים לאחר פלישת ארצות ערב הוציאה הממשלה את "פקודת צבא הגנה לישראל", שקבעה, כי למדינת ישראל יהיה צבא אחד. לוחמי האצ"ל והלח"י השתלבו במבנה של ארגון "ההגנה", שהיה ותיק וגדול יותר מהמחתרות האחרות. צה"ל הצליח לגרום לצבאות ערב לסגת, והשתלט על אזורים נרחבים בגליל, בנגב ובערבה. בדומה לגוש עציון, הרובע היהודי נשאר בידי הירדנים לאחר קרבות עזים. הניסיונות החוזרים והנשנים של הכוחות הישראליים לפרוץ לרובע היהודי נכשלו, ואנשיו נאלצו להיכנע בשל מחסור בנשק ובלוחמים.
מלחמת העצמאות ביטאה את יכולותיו של הצבא הישראלי. למרות חוסר ניסיונו של הצבא יצאה ישראל מנצחת מהמלחמה בזכות גבורה יוצאת דופן ודבקות במטרה. שטחה של המדינה לאחר המלחמה היה גדול יותר מהשטח, שהוקצה לה בתכנית החלוקה, ונוצר רצף טריטוריאלי מהצפון לדרום. שמחת הניצחון הייתה מהולה בעצב בגלל הקורבנות הרבים, שגבתה המלחמה. כאחוז מכלל האוכלוסייה נהרג במהלכה.
בארכיון הציוני השתמרו מסמכים ותמונות מתקופה זו: החלטות ועדכונים של הוועד הלאומי ושל הממשלה הזמנית, מכתבים, עיתונים, תמלילים של שידורי רדיו, וכמובן – תמונות. לכבוד יום הזיכרון בחרנו להציג מסמכים ותמונות, המתארים את פעילותם של לוחמי המחתרות ושל חיילי צה"ל במהלך מלחמת העצמאות.