ה
- 30 בינואר 1933, יום עליית המפלגה הנאצית לשלטון בגרמניה, הוא גם יום ייסודה של "עליית הנוער". מפעל זה, פרי חזונה של רחה פראייר, נוסד על מנת לשלב בגוף אחד שני ביטויים בסיסיים של הציונות – הצלת יהודים מן התפוצות והתיישבות חקלאית בארץ ישראל. עליית הנוער שימשה כארגון גג לתנועות הנוער הציוניות בגרמניה, ופעלה למען קידום והכשרת ילדים מכל הגילאים למען עלייה לארץ בשני מישורים – המישור החינוכי והמישור המעשי. על פי החזון של פראייר, ילדי עליית הנוער נועדו להשתלב במשקים חקלאיים בארץ ישראל ולהמשיך את לימודיהם לצד עבודת האדמה. על מנת להוציא לפועל את הרעיון פנתה פראייר לגופים מרכזיים שונים, ואכן בקונגרס הציוני ה- 18 הוחלט על הקמת משרד, שייפעל ליישובם של ילדים יהודים יוצאי גרמניה בארץ ישראל. בראש המשרד עמדו חיים ויצמן וארתור רופין. הם פנו אל הנרייטה סאלד, כדי שתנהל את הפרויקט, וזו הסכימה. היא כונתה "אם עליית הנוער", והייתה לה השפעה רבה על הלך הרוח האידיאולוגי וכן על הצד המעשי בארגון.
הנרייטה סאלד, מחנכת ועובדת סוציאלית, טיפחה את הפן החינוכי בעבודת הארגון. בהנהגתה הפעילה עליית הנוער קליניקות פסיכולוגיות, שבהן פעלו גם עובדים סוציאליים. היו אלה אנשי מקצוע חדורים אידיאולוגיה באותה מידה, שבה היו מיומנים מקצועית לטפל בבעיות החברתיות והלוגיסטיות, שעמדו מול הארגון בתהליך קליטת הילדים אשר עלו ללא משפחתם, ונפרדו מכל המוכר להם. בארצות המוצא של הילדים פעלה "עליית הנוער" על ידי כינון ועדות אשר הורכבו בעיקר מפעילות ציוניות בארגון ויצ"ו ובגופים ציוניים אחרים. הן שיתפו פעולה עם אישים לא יהודים אשר הזדהו עם הפן ההומניטארי של הארגון. בא"י נעשה תהליך קליטת הילדים תוך שיתוף פעולה עם התנועה הקיבוצית, שקלטה את הילדים בקיבוצים שונים ברחבי הארץ. בקיבוצים הוענקה להם מסגרת תומכת אשר נועדה להוות תחליף למסגרת המשפחתית, שאותה עזבו. באופן זה עלה בידי מפעל "עליית הנוער" להעלות, מיום ייסודו ועד סוף מלחמת העולם השנייה, כ- 15,000 ילדים ובני נוער מאירופה. במהלך 55 שנות קיומו של המפעל הועלו יותר מ – 35,000 ילדים ובני נוער לישראל.
ארכיון "עליית הנוער", השמור בארכיון הציוני, מכיל עשרות אלפי תעודות, תצלומים ומסמכים היסטוריים נוספים, שמספרים את סיפורו של פרק חשוב זה בהיסטוריה הציונית.