מאורעות תרצ"ו-תרצ"ט (1939-1936) מצד הערבים והגבלות השלטון הבריטי על עליית יהודים לארץ ועל הקמת יישובים יהודיים חדשים הובילו למבצע "חומה ומגדל". המוסדות הלאומיים החלו בהקמה מהירה של יישובים חדשים תוך ניצול פרצה בחוק עות'מני ישן, שהיה תקף גם בזמן שלטון המנדט, ולפיו אסור להרוס מבנה בעל גג. הקמת היישובים החלה בלילה, ובמהלכו נבנו מגדל שמירה וחומת מגן – מכאן הכינוי למבצע "חומה ומגדל".
אחד ממבצעי ההתיישבות הגדולים של "חומה ומגדל" היה הקמת הקיבוץ חניתה. בבוקרו של ה- 21 למרץ הגיעו 400 אנשים עם ציוד ואספקה סמוך לקרקע, שעליה תכננו להקים את הקיבוץ. הם סחבו את הציוד למקום, והחלו בבנייה. לקראת הערב נשארו במחנה כ- 100 מתיישבים, שהכינו את עצמם לאפשרות שיותקפו על ידי ערבים. חניתה הוקמה בלב אזור ערבי, והקמתה הייתה כרוכה בסיכון רב. כבר באותו לילה תקפו הערבים את המתיישבים, והמשיכו בכך גם בימים הבאים. ב- 8 לאפריל הגיעו המתיישבים לנקודה, שבה הוקם לבסוף הקיבוץ.
חניתה לא הייתה הראשונה או האחרונה שביישובי "חומה ומגדל", אך הפכה לסמל מובהק של התיישבות זו. יום העלייה לקרקע של חניתה זכה לסיקור נרחב בעיתוני התקופה.