רחה פראייר נולדה בשם רחה שוויצר בנורדן שבצפון מערב גרמניה ב- 29 באוקטובר 1892. היא למדה שפות באוניברסיטה, והייתה חוקרת פולקלור ומורה. ב- 1919 נישאה לרב ד"ר משה יששכר פראייר. תפנית התרחשה בחייה של פראייר ב- 1932, לאחר שקבוצת נערים גרמנים, שפוטרו מעבודתם בשל יהדותם, פנו אליה לקבלת סיוע. בעקבות פנייה זו הפכה פראייר לפעילה במאבק נגד הקשיים, שאִתם התמודדו יהודי גרמניה בשנים שלאחר עליית המפלגה הנאצית לשלטון ולפני מלחמת העולם השנייה. באותה שנה היא הגתה והוציאה לפועל את חזון עליית הנוער: העלאת בני נוער מגרמניה לישראל ושילובם בקיבוצים. הקבוצה הראשונה של עליית הנוער הועלתה על ידי פראייר באותה שנה במימון כספים שאספה.
חזונה של פראייר קיבל הכרה וגושפנקה רשמית בקונגרס הציוני של 1933, כאשר הוחלט להקים משרד מיוחד לטובת העלאת בני נוער מגרמניה. עם זאת, הוחלט באותה שנה, כי בראש הפרויקט תעמוד הנרייטה סאלד ולא פראייר, אִמו הרוחנית. סאלד, בעלת הניסיון שרכשה בהקמת "הדסה", נתפסה כאדם המתאים יותר לנהל את עליית הנוער. בינה לבין פראייר, שהמשיכה לפעול במרץ להעלאת בני נוער מגרמניה, היה קיים מתח במידה מסוימת. עד 1939 העלתה פראייר מגרמניה הנאצית 7,000 ילדים ובני נוער.
ב- 1941 עלתה פראייר לישראל, וב- 1943 ייסדה את "המפעל להכשרת ילדי ישראל", שפעל להענקת חינוך וסיוע לילדים ממשפחות מעוטות יכולת. נוסף על כך, הייתה פראייר פעילה גם בתחום המוסיקה הישראלית. בין השאר, הקימה את "הקרן למלחינים ישראלים", שפעלה לקידום מוזיקה ישראלית מודרנית מקורית.
ב- 1975 הוענק לפארייר תואר דוקטור לשם כבוד מטעם האוניברסיטה העברית, וב- 1981 הוענק לה פרס ישראל על מפעל חיים בשל תרומה מיוחדת לחברה ולמדינה.