לקראת סוף שנת 1881 (בחודשים ספטמבר עד דצמבר) החל להתגבר זרם העולים לארץ ישראל. הרעיונות הציוניים והלאומיים, שהחלו להיות נפוצים, בשילוב עם רדיפות של יהודים ברוסיה הובילו למה שכונה לאחר מכן "העלייה הראשונה". בנוסף לעולים מאירופה הגיעו לארץ ישראל עולים מתימן, שראו בשנת תרמ"ב את שנת הגאולה, וקבוצה של חברי ביל"ו. העולים התיישבו בערים השונות, אך היו שהקימו מושבות וחוות חקלאיות חדשות בעזרתו של הברון רוטשילד. עלייה זו הניחה את הבסיס לחיים עצמאיים של היישוב היהודי בארץ ישראל.
במסגרת עלייה זו עלו אישים ידועים רבים וביניהם אליעזר בן יהודה, שפעל להחייאת השפה העברית. הוא עלה לארץ בספטמבר 1881 עם אשתו דבורה, והתיישב בירושלים. בהתחלה עבד בעיתון "החבצלת", ולאחר מכן ייסד שני עיתונים נוספים. עד אז הייתה השפה העברית בשימוש כשפה כתובה, ואליעזר בן יהודה רצה שישתמשו בה כשפת דיבור. לאחר הולדת בנו איתמר הוא דיבר אִתו עברית בלבד. הוא ניסה להרחיב את היוזמה הזו למשפחות נוספות בירושלים, אך רק מעט מהמשפחות הקפידו על דיבור עם ילדיהם בעברית בלבד. אליעזר בן יהודה כתב ספרי לימוד לשפה העברית, והקים בשנת 1890 את "ועד הלשון העברית". בנוסף הוא שקד על כתיבת מילון עברי מקיף – "מילון אליעזר בן יהודה". השימוש הנרחב בעברית החל רק לאחר "מלחמת השפות" – ויכוח בקרב היישוב לגבי השימוש בשפה הגרמנית בלימודים ב"הטכניון". תומכי השימוש בשפה העברית ניצחו, וכך התרחב השימוש היומיומי בעברית בקרב היישוב היהודי.