ב – 1.3.1906 נפתחו שערי "בצלאל", בית הספר הגבוה לאומנות בירושלים. המוסד, אחד מציוני הדרך התרבותיים החשובים ביותר בדברי ימי היישוב היהודי לפני הקמת המדינה, היה פרי חזונו של בוריס שץ, שבדמיונו ראה אכסניה שתהווה אבן שואבת לאמנים ואומנים יהודיים מתחומים שונים שילמדו אומנות מודרנית לצד אומניות עממיות. בכך שאף שץ להגשים את ערכי הציונות גם במישור האומנותי, ולפתח אומנות ארצישראלית בעלת דפוס ייחודי – כזו שמשמרת את האומנויות המסורתיות, אך גם מקדמת חדשנות יצירתית. גישה אינטרדיסציפלינרית זו, ששילבה בין אומנות "גבוהה" ל"עממית" הייתה חדשנית בתקופה זו, והדגישה את אופיו הייחודי של המוסד, ואולי יותר מכך את האדם שעמד מאחוריו.
על מנת לבסס את בית הספר החדש מבחינה כלכלית, שאף שץ לעודד את יהודי התפוצות לקנות את עבודות התלמידים. פגישה בין שץ למשה (מארי) רוזנברג, צלם חובב שביקר בארץ ישראל ב- 1911, נטעה במוחו של שץ רעיון לגבי קידום שאיפה זו. הוא הציע שרוזנברג יצלם סרטון קצר על המוסד, מעין "סרט תדמית", שיקדם את בצלאל בחו"ל. רוזנברג נענה לאתגר, והתוצאה היא סרטון הפרסומת הראשון שצולם בארץ. הסרטון על בית הספר שולב בסרט שהכין רוזנברג על ארץ ישראל, המובא כאן לפניכם. ארכיונו של מריי רוזנברג שמור בארכיון הציוני (תחת הסימול A150), וכך גם ארכיון בצלאל.
על מנת לצפות בקטע על בצלאל יש להריץ את הסרטון ל - 04:19