אלזה לסקר שילר נולדה ב – 11 לפברואר 1869 באלברפלד שבגרמניה, בת שישית למשפחה יהודית בורגנית מן המעמד הבינוני.
סיפור חייה של לסקר שילר זרוע בסממנים טרגיים כבר משלב מוקדם. אחיה הצעיר, אליו הייתה קרובה במיוחד, נפטר כשהייתה בת 13, ובאותה שנה התגרשו הוריה. שנה לאחר מכן אימה, שהתחתנה בשנית, היגרה לארצות הברית. לסקר שילר שמרה עם אימה על קשר הדוק, ולמרות המרחק הגיאוגרפי ביניהן הייתה האם דמות רבת השפעה עליה. "אימי", היא תאמר עליה שנים לאחר מכן, "הייתה משוררת אמיתית". אימה מתה, כשהייתה שילר בת 21 בלבד.
ב – 1894 נישאה שילר, ועברה לברלין. כמי שעתידה להיות אמנית מיוסרת כל חייה, אושר ושלווה המשיכו להיות מעבר להישג ידה. הנישואים היו אומללים, והיא התגרשה והתחתנה בשנית תוך כמה שנים. בתקופה זו החלה להתגלות כיוצרת מוכשרת בספרות וגם בציור. היא פרסמה כמה שירים, ושמה החל ללכת לפניה בחוגים ספרותיים בברלין. ב- 1906 פרסמה את ספר הפרוזה הראשון שלה: "ספר פיטר הילה". בשנים אלה החלו להבשיל קולה הספרותי האישי ונטייתה לשלב בין דמיון לריאליזם ובין האקזוטי למוכר. קובץ השירים, שפרסמה ב- 1911 - "ספר הפלאים שלי", מיצב אותה כנציגה חשובה של האקספרסיוניזם הגרמני וכאחת הדמויות המרתקות של חוגי האוונגרד בברלין.
סיפור אהבתה לבעלה השני נקטע תוך כמה שנים, והשניים נפרדו ב- 1912. ב- 1927 נפטר בנה מנישואיה הראשונים. בשנות ה- 30 היגרה לשוויץ עם עליית הנאצים לשלטון. היא ביקרה בארץ ישראל כמה פעמים, וביקורה האחרון ב- 1939 הפך לשהיית קבע, מכיוון ששלטונות שוויץ שללו את אישור השהייה שלה במדינה.
בארץ התגוררה לסקר שילר בירושלים, וכמה מיצירותיה החשובות ביותר נכתבו בתקופה זו. בין יצירות אלה ניתן למנות את המחזה "אניואני", שעוסק באימת השואה תוך שילוב גיבורים תנ"כיים ואת קובץ השירים "פסנתרי הכחול". אף שמבחינה יצירתית היא פרחה, חייה האישיים המשיכו באותו מסלול של צער ושל בדידות. לסקר שילר מעולם לא נישאה שוב, וחיה לבדה. היא התקשתה לפרנס את עצמה, ונתמכה על ידי ידידים ומכרים. היא נפטרה בירושלים ב- 22 בינואר 1945.
מסמכים הקשורים לאלזה לסקר שילר שמורים בארכיון הציוני, וכוללים בעיקר תכתובת אישית (בה גם מכתבים לרופין) וכן כמה הוצאות מוקדמות של יצירותיה.