ד"ר הלל יפה - הרופא וידיד האדם העובד"היישוב העברי בכלל ובמושבות בפרט, לא ישכח את שרותו המסורה והמצוינת לציבור החקלאי בארץ, במשך שנים רבות, שנות סבל, רעב ומגפות קשות. שמו של ד"ר הלל יפה חרוט בלבבות אלפי בני המושבות בתור סמל של רופא–אדם, רופא–אזרח, ורופא–ידיד..." (ד"ר ר. כנצלסון, מנהל קופת חולים עממית במושבות)
"בעשרות שנות עבודתך החלוצית על שדה הרפואה בארץ שמשת דוגמא של מסירות ואהבה ציונית. נמנית בין סוללי דרך הישוב והיית מורה ומדריך לרבים מאנשי הרפואה בארץ." (ד"ר ח. יסקי מהסתדרות מדיצינית הדסה)
מכתבי ברכה אלה ועשרות נוספים נשלחו אל ד"ר הלל יפה לרגל חגיגת יובל ה-70 שלו. המכתבים מבטאים הערכה והכרת תודה של אנשי היישוב היהודי בארץ על עבודתו המסורה "כרופא חלוץ כעסקן וכאזרח גדול" ("ד"ר הלל יפה", דבר, 19.1.1936, עמ' 1).
רופא חלוץ
ד"ר הלל יפה נולד בשנת 1864 בבריסטקובה שבאוקראינה. בצעירותו הוקסם מרעיונות מפלגת "נרודניה ווליה" ("רצון העם"), שקראה ל"חופש וקרקע לעם". בעת שלמד בגימנסיה בעיר ברדיאנסק, פגש ד"ר יפה את מרדכי רבינוביץ, לימים הסופר "בן עמי", ובהשפעתו התקרב לרעיונות התחייה הציונית והיה לחובב ציון. הסִסמה המהפכנית "חופש וקרקע לעם" שיקפה, לדידו, את המטרה של הקמת בית לאומי-יהודי בארץ ישראל. בחירתו ללמוד רפואה ולהתמחות במחלות עיניים, שהיו נפוצות אז בארץ ישראל, נבעה מהרצון "לשרת את עמו". את חזונו הגשים בשנת 1891, כאשר עלה לארץ ישראל בהיותו כבן 27.
תחילה שימש ד"ר יפה כרופא הקהילה האשכנזית של הישוב הישן בטבריה, שאת חבריה כינה בשם "אדוקי היהודים". כעבור שנתיים נענה להצעתו של הברון רוטשילד, וקיבל משרת רופא במושבה זכרון יעקב. במרפאתו שבזכרון יעקב פגש ד"ר הלל יפה את חולי הקדחת מחדרה ומהסביבה. מן המפגשים עם מטופליו הסיק שכדי למגר את הקדחת יש להעלות את המודעות לחשיבות ההיגיינה כדי להפחית את סכנת ההדבקה במחלה, וכן לייבש את ביצות חדרה, שם דגרו יתושי האנופלס, שהעבירו את המחלה.
בשנת 1898 עבר ד"ר יפה עם אשתו ועם בנו להתגורר בחדרה כדי לפקח על עבודת נטיעת עצי האקליפטוס לייבוש הביצות. ביומנו האישי הוא תאר את אנשי המקום: "אותם אנשי חדרה, שהיו תשושי כח ובלתי מסוגלים לעבודה בסוף העונה מרגישים עצמם כעת חזקים למדי ובריאים..." (יפה, הלל., 1983. "דור מעפילים". הוצאת צה"ל מפקדת קצין חינוך ראשי, משרד הביטחון, תל אביב, עמ' 152)
בעיתון ה"בוקר" נכתבו דברי הספד אלה לאחר מותו: "מה היה הלל יפה לחדרה, כמה מרץ ואהבה רבה השקיע בה בתקופתה הנוראה, כשחרבה של המלריה הייתה שלופה עליה. מה עשה לחדרה בהשתדלותו לפני הברון רוטשילד עליה" ( "הד"ר הלל יפה איננו", הבוקר, 19.1.1936 עמ' 1)
עסקן ואזרח דגול
לצד עבודתו האינטנסיבית כרופא רתם ד"ר יפה את כישרונותיו ואת מרצו לטובת עסקנות ציונית. במכתב, שכתב לד"ר יצחק כהן בזכרון יעקב ביוני 1900, הוא מפרט: "אני בריא, לומד, עובד, עף ורץ. חושב אתה שכל זה יביא לי תועלת? אני מקווה." ( שם, עמ' 150)
בשנת 1895 נענה ד"ר יפה להצעה לשמש כראש הוועד הפועל של תנועת "חובבי ציון", ועבר להתגורר ביפו. במקביל עבד כרופא בבית הספר "מקווה ישראל". בשנת 1903 השתתף ב"כנסייה הראשונה של יהודי ארץ ישראל" בזכרון יעקב, ונבחר לתפקיד נשיא "ההסתדרות הציונית הראשונה". בשנה זו גם נענה להצעתו של בנימין זאב הרצל להצטרף למשלחת חקירה לאל-עריש אשר בחנה אפשרויות של התיישבות בצפון סיני. ד"ר יפה שימש כציר מארץ ישראל בקונגרס הציוני הרביעי ובקונגרס הציוני השביעי אך לא זכה לראות את הקמת המדינה - הוא נפטר בחיפה ב- 18 לינואר 1936.
למחרת פטירתו הופיעו דברי הספד בעיתון דבר: "נסתלק גדול וצנוע ורב פעלים, האיש שהקרין על סביביו אור וחמימות ועידוד ומרפא. שבעבודתו רבת הישועה לחולים היה מתרומם למדרגה של מסירות נפש, בהילחמו במארת הקדחת במקומות שהייתה שוררת בהם ומפילה חללים רבים" ("ד"ר הלל יפה", דבר, 19.1.1936, עמ' 1)