תקנון ביל"ו

 

 

>> תקנון חברת ביל"ו ("בית יעקב לכו ונלכה")

     עמוד השער, צרפתית 

     קושטא, ספטמבר 1882

     ארכיון דוד יודלביץ A192\754

 

   

   

 

קבוצה של סטודנטים ושל משכילים ציוניים מרוסיה ומרומניה התגבשה לכדי אגודת הביל"ויים החל משנת 1882 בעקבות פרעות "סופות בנגב", שהתחוללו ברוסיה והחמרת יחסו של השלטון הרוסי אל היהודים. הרדיפות הובילו את הביל"ויים לחשוב שהפתרון לצרות היהודים הוא תחייה מדינית בארץ ישראל. הם דגלו באידיאולוגיה שיתופית-סוציאליסטית, שמו דגש על עבודה חקלאית, ולא הקפידו בענייני דת. הקבוצה הראשונה של ביל"ויים יצאה מרוסיה בתחילת 1882 לעבר קושטא, מרכז האימפריה העות'מאנית. 14 מחברי הקבוצה המשיכו לארץ ישראל, וכמה חברים נותרו בקושטא כדי לפעול מול השלטונות העות'מאניים להשגת רישיונות ואישורי הגירה ולרכישת אדמות להקמת מושבות. החברים שעלו ארצה נתקלו בקשיים משמעותיים בהשתלבות בעבודה החקלאית במושבות שזה עתה הוקמו. מנגד, החברים בקושטא שאבו עידוד ותקווה רבה מהתעוררות התמיכה בקרב קהילות יהודיות ברעיון ההתיישבות היהודית באימפריה העות'מאנית. 

PHPS\1337361

הביל"ויים בגדרה, 1890 (PHPS\1337361)

 

פעילי קושטא תכננו להפוך את תנועתם לחברה בינלאומית (חברת ביל"ו) שמרכז הנהגתה יהיה בקושטא וסניפיה ("סוכנויות") יהיו ברוסיה, במערב אירופה ואפילו באמריקה. לשם כך עיבדו חברי הקבוצה בקושטא תקנון, שבו ניסחו לעצמם את מטרותיה ואת עקרונותיה של התנועה: "תחיה מדינית-כלכלית ולאומית-רוחנית של העם העברי בסוריה ובארץ ישראל". את התקנון תכננו הפעילים להפיץ בארבע שפות (עברית, רוסית, גרמנית וצרפתית) לכל הסוכנויות שיוקמו ברחבי העולם. למרות תמיכה מצד קהילות ברוסיה, קבוצת קושטא לא הצליחה להקים רשת של סניפים, והפצת התקנון התעכבה. עותק של התקנון נשלח לקבוצת הביל"ויים בארץ ישראל, אך זכה שם לתגובות צוננות ביותר.

התקנון אומנם הועתק בכתב יפה ומסוגנן, אך ניכר שהרשם ערך ניסיונות כתיבה על הדף. מילות הכותרת "תקנון" (Status), "חברה" (Societe) ו"בית יעקב" חוזרות כמה פעמים בראש העמוד הראשון והעמוד האחרון, ולצִדם חישובים שהקשרם לא ברור.

 

הפילוג הפומבי בתנועה וחוסר ההצלחה של פעילי קושטא להשיג את האישורים המקווים מהשלטונות העות'מאניים הביאו לדעיכת הפעילות בקושטא. במקביל החלו להתגבש ארגונים מקומיים של תנועת "חובבי ציון", שנתנו מענה להתעוררות הלאומית ברוסיה. התקנון הפך לבלתי רלוונטי, וכלל לא הופץ בתפוצה רחבה. ביוני 1883 התפרק לחלוטין סניף הביל"ויים בקושטא, והנהגת התנועה עברה לארץ ישראל. הקבוצה הארץ-ישראלית השאירה חותם משמעותי בהיסטוריה של יישוב הארץ למרות המספר המועט של חבריה. הם התמודדו בהצלחה עם קשיים בזכות דבקותם במטרה, והפכו סמל לרוח החלוצית של העליות הראשונות.

 

התקנון השמור בארכיון הציוני קודם לראשית פעילותה של התנועה הציונית, והוא חלק מן הארכיון האישי של דוד יודילביץ, שהיה מאנשי ביל"ו. יולדביץ שימש כמורה וכמזכיר ועד המושבה בראשון לציון, והיה פעיל מרכזי בהחייאת השפה העברית לצד אליעזר בן-יהודה.