הצהרת בלפור הצרפתית


>> מכתב מאת המזכיר הכללי במשרד החוץ הצרפתי, ז'ול קמבו, אל נחום סוקולוב, חבר הוועד הפועל הציוני המצומצם (ההנהלה הציונית), המביע תמיכה רשמית של ממשלת צרפת בהתיישבות היהודית בארץ ישראל כחצי שנה לפני מתן הצהרת בלפור.

אנגלית | לונדון, 4 ביוני 1917

ארכיון נחום סוקולוב A18\24​

 


 


המעצמה הראשונה, שהביעה עמדה חיובית רשמית כלפי מטרות הציונות במהלך מלחמת העולם הראשונה, הייתה דווקא צרפת. במאי 1916 הגיעו בריטניה וצרפת להסכם חשאי (הסכם סייקס-פיקו) על חלוקת השליטה בין שתי המעצמות בשטחי האימפריה העות'מאנית  אם ינצחו. בהסכם נקבע, כי רוב שטח ארץ ישראל ינוהל במסגרת נאמנות בינלאומית משותפת של צרפת ושל בריטניה, וכמה מובלעות קטנות ינוהלו בשלטון בריטי בלעדי. למרות ההסכם המשיכו גם בריטניה וגם צרפת לפעול להבטחת שליטה מלאה של כל אחת מהן בכל ארץ ישראל לאחר המלחמה.


PHG\1001474 

נחום סוקולוב בקונגרס הציוני הראשון, 1897 (PHG\1001474)​


באותה תקופה התנהלה פעילות קדחתנית של בכירי התנועה הציונית, ובראשם נחום סוקולוב וחיים ויצמן, לשכנע את מעצמות הברית לסייע בהקמת התיישבות עצמאית יהודית בארץ ישראל לאחר סיום המלחמה. בתום מגעים דיפלומטיים אינטנסיביים נשלח אל סוקולוב ביוני 1917 מכתב רשמי מאת המזכיר הכללי במשרד החוץ הצרפתי, ז'ול קמבו:


       "הואלת בטובך להציג את התוכנית אשר לה אתה מקדיש את מאמציך, שמטרתה

       פיתוח הקולוניזציה היהודית בפלשתינה.

       אתה סבור,  כי אם מצד אחד בשלו התנאים, ומצד שני אם תישמר עצמאות המקומות הקדושים,

       יהיה זה מעשה של צדק ושל פיצוי לסייע בחסות מעצמות הברית לתחייה הלאומית היהודית

       בארץ ממנה הוגלו בני ישראל לפני דורות רבים כל כך.

       הממשלה הצרפתית אשר נכנסה למלחמה זו כדי להגן על עם שהותקף באי צדק

       ואשר ממשיכה להיאבק להבטחת ניצחון הצדק על הכוח יכולה אך לחוש אהדה למטרותיך,

       שהצלחתן קשורה בניצחון בעלות הברית.

       הריני שמח לתת בזה הבטחה כזו".

 

המכתב כולל תמיכה רשמית של ממשלת צרפת בהתיישבות יהודית בארץ ישראל, אך אין בו התחייבות צרפתית למתן עצמאות (צ'ארטר) ליהודים. חצי שנה לאחר מכן פרסמה בריטניה את הצהרת בלפור, שבה הודיעה שתראה בעין יפה הקמת בית לאומי לעם היהודי בארץ ישראל. בדיוני הקבינט הבריטי, שקדמו לאישור ההצהרה, מארק סייקס והלורד בלפור הציגו את המכתב הצרפתי כעילה לתמיכה בה. היסטוריונים טוענים, שהמכתב שימש כזרז להצהרה של הבריטים, ולכן היא מכונה לעִתים "הצהרת בלפור הצרפתית".

 

עוד לפני שהשיג את מכתב התמיכה הצרפתי, יצא סוקולוב לאיטליה ושם נפגש עם האפיפיור בנדיקטוס ה-15. סוקולוב קיווה, שהכרה מהוותיקן תעזור לו בקידום התמיכה ממעצמות הברית. בשיחה בין השניים תמך האפיפיור ברעיון הציוני, אם תובטח עצמאות המקומות הקדושים  כשתוקם ישות ציונית בארץ ישראל. על בסיס גישתו החיובית של האפיפיור ציידה ממשלת איטליה את סוקולוב במכתב, המביע תמיכה ברעיון הציוני. משנוכחו הצרפתים, כי הם נשרכים אחרי איטליה וייתכן שבריטניה תקדים אותם במרוץ אחר השליטה בארץ ישראל, החליטו לחבר את מכתב התמיכה שלפנינו.


PHG\1018062

נוסח ההצהרה הבריטית על שער גלויות מצוירות מעוטר בתמונתו של הלורד בלפור, 

הוצאת יעקב בן-דוב, ירושלים, 1918 (PHG\1018062)

 

כשלושה חודשים לאחר מתן הצהרת בלפור הודיע שר החוץ הצרפתי באופן רשמי על תמיכת צרפת בהצהרת בלפור, ובסוף שנת 1918 הסכימו ראשי ממשלות בריטניה וצרפת, שבריטניה תשלוט באופן מלא בארץ ישראל במסגרת מנדט, שיינתן לה מידי חבר הלאומים. המכתב שמור בארכיון האישי של נחום סוקולוב, הכולל אלפי תעודות על אודות פועלו המרכזי וההיסטורי בתנועה הציונית. בימים אלו נערך הארכיון לגיבוש קונספט ואיסוף משאבים לטובת פרויקט רישום ארכיונו של סוקולוב. 

 ​​

  ​​​